כל תחילת שנה אנו עדים לסיפורים מרטיטי לב ומכבסת מילים קבועה על הצורך בהתחדשות וניקיון הנפש והגוף. לי זה מזכיר לי את תהליך הכביסה האמיתי. יש בו משהו בתהליך הזה של הכביסה. ניקיון פיזי שמשפיע ככל הנראה גם על השאר.
הכביסה היא המצאה מדהימה. תחשבו על פעם, לפני מיליון שנה כשהיינו ילדים. אז זה לא היה כ"כ פשוט. לכבס היה סיפור. נכון כבר לא ירדו אל הנחל וכיבסו על אבן אבל עדין היה מדובר בתהליך מורכב. הייתה התכוננות ליום הזה. יום עם שם. יום כביסה. הכביסה נאספה בזהירות. לא כמו היום שמתי שמתחשק זורקים לכביסה. הייתה מחשבה והופעלה אסטרטגיה. לא זורקים לכביסה מגבות כל יום. לא מעיפים לכביסה חולצה שנלבשה שעתיים בלבד. פעם הבגדים חיכו הרבה זמן עד שכיבסו אותם. הרעיון היה לאגור את הכביסה ואז עושים בבת אחת מלא מכונות. מחליפים מצעים ומגבות, עוברים בין החדרים לבדוק אם יש משהו לכבס, מודיעים לכולם שהיום מכבסים ומתחילים לעבוד. כל הכביסה הייתה נערמת בערימה ענקית ליד חדר הכביסה ומתחילים להפריד. מה שאני מלמדת עכשיו בשתי דקות את הילדים הועבר אלי במשך שנים. היה כבוד לתהליך. מפרידים ל: לבן, צבעוני, כהה, עדין, יד, מגבות, סדינים ועוד המצאות כיד הדמיון הטובה. אחרי ההפרדה עוברים על הבגדים. מרוקנים כיסים, בודקים אם יש כתמים, אם צריך תיקונים (שזה לערימה נפרדת) ומתחילים. מכונת הכביסה של פעם תפסה חצי חדר בגודלה. היא עשתה רק חלק מהעבודה. קדמה לה השרייה בכלים מיוחדים או הרתחה בסיר כביסה. הבגדים הועברו למכונה כשהם בעצם נקיים. היה צריך להתחשב בה במכונה. שלא תעבוד קשה. בסיום הכביסה עוברים לתליה. לאמא היה כובע מיוחד ומשקפי שמש רק לפעולה הזו. למרות היותה תימניה בעלת עור כהה היא שמרה על עצמה היטב שחס וחלילה השמש לא תפגע בה. בכל חצר היו חוטי כביסה ענקיים ועליהם התנוססו כבסים בשלל צבעים. תליית הכביסה היא למתקדמים בלבד. יש "מקלות כביסה" מיוחדים מעץ ורק אמא ידעה אייך לתלות. היכן לתפוס את הבגד מבלי שיראו את הסימן וכמובן שיתייבש חלק ללא קמטים. מיד בסיום תליית הכביסה היינו מסתכלים בחשש לשמים. היה כלל מאוד ברור שתמיד כשתולים אצלנו כביסה יורד גשם. כל כמה דקות היינו בודקים את מצב השמיים כדי להספיק לרוץ החוצה להוריד את הכביסה לפני שהשמים יפתחו את פיהם וכל יום העבודה העמוס ירד לטמיון. ממש חוני המעגל רק שמקום מוט הייתה לנו כביסה רטובה. אם הצלחנו בתהליך והכביסה התייבשה היינו עוברים לשלב הבא. הורדה מהחבל. בזהירות. מניחים את הבגדים על היד חצי מקופלים ומכניסים הביתה ערמות ישר לספה בסלון. עכשיו מקפלים ואם צריך גם יושבים קצת על הבגד שיהיה ישר. חלק מהכביסה לערמת הגיהוץ וחלק ישר לארונות.
אמא תמיד דגלה בדברים מאוד פשוטים. הבית צריך להיות נקי. בכביסה משקיעים לא מחפפים. לא פחות חשוב זה סיר מרק על האש. השילוב של הכל מסמל שהכול בסדר. בלי יותר מידי מחשבות והתפלספויות. לא ניהלנו שיחות עמוקות ולא בדקנו מה כל אחד מרגיש. חיינו עם הרגלים על הקרקע. הדברים היו ברורים. אני אוהבת לכבס, בכל זאת בת לאמא אובססיבית בנושא. דוגלת באותם עקרונות ומאמינה בהרבה ממה שהיא האמינה. מאחלת לכולנו שגם השנה נהנה מבית נקי, כביסה רעננה, אוכל על השולחן ובריאות גופנית ונפשית.
אוקטובר 2020