אחד הספרים הכי אהובים עלי בתור ילדה היה הספר "אן שרלי". הספר היה ללא עטיפת הנייר, סתם כזה ישן מהוה בצבע קרם ודי מרופט. התחלתי לקרוא אותו ונשאבתי לעולמה הקסום של יתומה ג'ינג'ית בשם אן. קראתי את הספר המון פעמים והפלגתי בדמיון לכל המקומות שהיא טיילה, חיה וגדלה. רק כשגדלתי הבנתי שמדובר בסידרת ספרים שבינהם היה 'האסופית', 'אן מאבנולי' ועוד. הסיפור הדמיוני התרחש באי רחוק ומבודד בקנדה בשם PEI פרינס אדוארד איילנד, בחווה בשם 'גרין גייבלס'. כמו כל נערה מתבגרת ביקור באי הזה היה ברשימת החלומות שלי. לא להאמין אבל אני בדרכי לשם.
שר החוץ ואני עם עוד שני זוגות, מטיילים בצפון מזרח קנדה. התחלנו במחוז 'נובה סקוטיה'. ביקרנו שם בין היתר בכפר דייגים סחוף רוחות בשם peggys cove(תמיד רציתי להשתמש בצמד המילים האלו, עוד חלום שהתגשם). עברנו למחוז ניו ברונסוויק וצפינו בגאות ובשפל הכי מרשימים בעולם. הפרש של 15 מטר בעת נסיגת המים. הנהר מתרוקן ומתמלא שוב כל 6 שעות. מדהים. היום אנחנו נוסעים לאי של אן שרלי. החברים שאיתי לא ממש מבינים מה ההתרגשות. רק שתי חברות שסיפרתי להן על הנסיעה התרגשו כמוני. לא חשבתי שאגיע אי פעם למחוזות הדמיון של ילדותי. תמיד יש הבדל בין חלומות למציאות. סרט שמתבסס על ספר אף פעם לא דומה למה שחשבתי שיהיה. לכל אחד ואחת מאיתנו יש דמיון שיוצר ומוסיף לסיפור מעולמינו הפנימי. לעיתים קרובות אני מעדיפה לא לצפות בסרט על מנת שלא לשנות את יציר דמיוני. האם אן שרלי שלי תשתנה היום? קראתי שסידרת הספרים הזו שכתבה לוסי מוד מונטגומרי גרמה לאי הקטן הזה להיות אתר תיירותי מבוקש ביותר. בנתיים הטיול שלנו עולה על כל הציפיות. נופים מדהימים, אוכל נהדר וחברה טובה. מה צריך יותר מזה?
יוני 2022