"מי שאין לו חוש הומור הוא חמור"

חמי יוסי נפטר. עפר בנזוגי האישי ואני נפגשנו לפני 40 שנה.  אבא שלו היה אז בן 43. צעיר בשיא חייו. צבר יליד קריית חיים. שחקן כדור עף בצעירותו. עבד כנהג אוטובוס והיה "חבר אגד". אז זה היה כמעט כמו לעבוד היום בהיי טק. הכי שווה. חברי אגד נחשבו מסודרים בחיים. בהמשך הוא השתדרג והפך להיות מדריך תיירים. הכיר כל פינה בארץ. בשעות שהוא לא עבד הוא תמיד היה עסוק במשהו. בנה, תיקן, קילקל, ליכלך. ידו בכל ויד כל בו. הבית היה מורכב מחלקים שונים שהוא מצא אסף ושידרג. הוא הוביל טרנדים שהיום נחשבים אקלקטיים אבל פעם הם נחשבו למוזרים ביותר.  בכל אזור בבית היו מרצפות בצבע אחר. הכיסאות היו שונים ומשונים. הכי הוא אהב לעשות "עגלות תה" מכל דבר שהוא מצא. גלגלים הוצמדו לכיסאות, שרפרפים, מדפים ועוד. תמיד צחקנו שאם נעמוד יותר מידי זמן במקום אחד הוא יהפוך גם אותנו ל"עגלת תה". הוא היה אספן כרוני ותעיד על כך החצר בבית. כפועל יוצא מהאספנות הוא לא אהב לזרוק דברים. במחסן שלו אפשר למצוא הכול.  כלי עבודה, מקדחות, מרצפות בגדלים וצבעים שונים, מנורות. הכול. אם חסר לכם משהו תגידו ואני בטוחה שנמצא. שעונים היו אהבה נוספת שלו. בכל מקום בבית יש שעון. כשיושבים בשקט אפשר לשמוע את תיקתוק השעונים הפזורים ברחבי הבית. תיק תוק תיק תוק.

בבית הקודם היה שלב שהוא שידרג את הגינה אחת לשלושה שבועות. כל פעם שעפר יצא שבת הוא היה מקבל משימה לחפור בור ולהעביר עץ מימין לשמאל. מזל שעפר התמרד וסירב להמשיך לחפור בורות ענקיים בחצר, אחרת, עד היום העצים היו ממשיכים לעבור מפינה לפינה.

יוסי אהב ושנא בעוצמה רבה. אהב את רפול ושנא את משפחת המלוכה הנוכחית של ישראל. אהב בדיחות וחוש הומור ושנא אנשים מעצבנים וכאלו היו מלא.  הוא אהב את המכונית שלו וכעס כשלקחו לו את הרישיון. הוא נילחם והצליח להחזיר לעצמו את רישיון הנהיגה למרות שכבר לא ממש הספיק לנהוג מאז. הכי הוא אהב את לייקה הכלבה. אהבת נפש. חצי ואף יותר מכל מה שהוא אכל עבר ללייקה, מתחת לשולחן. לייקה השמינה מרוב אהבה ואוכל והיא ניראית יותר כמו כיבשה ופחות כמו כלבה.

ואז הכל התהפך. הוא נפל וההתדרדרות הייתה מטורפת. בבת אחת הוא הפך לאדם אחר, באי שקט ללא הבנה מה קורה סביבו. על כל זה התווסף סרטן מכוער שהנחית את המכה הסופית ותוך 4 חודשים הכל התחיל ונגמר. היה לא פשוט, לא התכוננו לכזו סערה. נאלצנו להתמודד עם מצב לא פשוט ולא מובן. מערכת הרפואה לא ממש הקלה עלינו ונראה היה שאנחנו נלחמים בכל דבר וענין. מזל שבסופו של דבר הגענו ליחידה להמשך טיפול שהבינו ועזרו לנו עם ההתמודדות. כשהכל דהר לכיוון הסוף, הוא נירגע. התרופות נגד הכאבים עשו את שלהן. הוא נפטר בבית ללא כאבים וללא סבל. בן 83 במותו.

בשיא הסערה שהתחוללה איתו וסביבו הוא אמר משפט שהיטיב לתאר אותו "מי שאין לו חוש הומור הוא חמור". האמת צדק.

אוגוסט 2020