זהו, גמרנו להעביר דירות לשנים הקרובות. הבן הבכור המועדף וזוגתו עברו דירה. הפעם בשונה מהאח והאחות הזוג הצעיר עבר לדירה משלו. אם חשבנו שלמצוא דירה להשכיר בתל אביב זה סיפור מסתבר שלקנות דירה זה סיפור בהמשכים. ההתחלה ידועה אבל הסוף אחר ומפתיע.
הכל התחיל כאשר הזוג הצעיר החליט שהגיע הזמן לקנות דירה. מאחר ושתי המשפחות לא נמנות (עדין) על אצולת הממון הישראלית הציפיות והדרישות שונמכו והחל חיפוש אחר דירה ממוצעת באזור ממוצע. כפי שכבר למדנו יש בשוק דירות למכביר גם להשכרה וגם למכירה. מה שקובע זה כמה מוכנים לשלם ומה מוצאים. הזוג קשר את גורלו עם כמה מתווכים והחלו בשמחה רבה לחפש דירה. לאחר מס' חודשים של חיפוש ללא תוחלת השמחה חלפה והוסקו כמה מסקנות: מתווכים הם עם מעצבן ומלוקק. יש לקחת את מה שהם מספרים על הדירה להוריד 100% ולהוסיף 2. היום עושים לכל דירה בוק. יש צלמים שעברו הכשרה מיוחדת אייך להציג כל דיר כדירת חלומות חד פעמית. ממש כמו באתרי שידוכים. אין קשר בין הצילום למה שמגלים בפגישה. כגודל הציפייה כך האכזבה. בעלי הדירה בטוחים שיש להם יהלום ביד רק שבדרך כלל מדובר ביהלום מזויף. אם מוצאים משהו טוב תמיד יש איזה שהיא בעיה. חדר מדרגות צר ותלול, בעלי דירה לא החלטיים, מחיר לא הגיוני למיקום ולגודל. לא הייתה דירה למכירה ברדיוס הנבחר שהם לא ראו. בסופו של דבר לאחר שהיאוש גבר נמצאה דירה נהדרת. העסקה נחתמה ברוב הוד והדר וכולנו מחינו דמעה של אושר והקלה. עכשיו מגיע החלק הטוב עוברים דירה. בזה אנחנו מיומנים.
שר החוץ ואני שרגילים לסחוב את הדירות של הילדים על הגב נכנסנו לכוננות. מזמן כבר לא התאמצתי בחד"כ כמו בתקופה של לפני תאריך היעד. השקעתי בבניית מסת שריר וכישורי הדיפה כל זה כדי ליעל את יכולת הסחיבה והגרירה. שר החוץ הכין את כלי המשחית שלו לצורך תיקונים, קדיחות והתקנות. מה שנקרא הכינונו מראש. והנה למרות כל ההכנות, מעבר לעזרה קלה בצביעה וניקיון בבית החדש, לא תרמנו כלום. לא סחבנו דבר!!!! המקדחה לא עבדה שנייה. הלו! אנחנו כאן! כלום. התעלמות מוחלטת. בנוסף לכל זה צפינו לתדהמתנו בהצגת תכלית חד פעמית: אייך תולים טלוויזיה על הקיר ב 20 שניות. אצלנו אירוע כזה שלא לדבר על סתם תקיעת מסמר בקיר מכניס את כולם לכוננות ספיגה. יש הכנות שלא מביישות ניתוח לב פתוח. פרישת ציוד, בדיקת דיבלים, הטענת המקדחה, הסתכלות מעמיקה על הקיר והכי חשוב קללות מפה עד ירושלים. התוצאה בדרך כלל כוללת 15 חורים מתוכם בוחרים את הארבע הכי קרובים לצורך האמיתי. תולים את הטלוויזיה (עקום) בלי לתקן את החורים האחרים כי לך תדע מתי תצטרך אותם. אסור לנשום לידה כי לא בטוח שהדיבל יחזיק מעמד. במקום כל הדרמה הזו הגיע האבא של בת הזוג ותוך 20 שניות קדח 4 חורים מדויקים. הרכיב את הטלוויזיה (פלס) ביד אחת ועבר בנון שאלנטיות למשימה הבאה. עד היום שר החוץ לא מתאושש מהחוויה. האמת גם אני לא. שנים של עשרות חורים בבית, ווילונות שתלויים על העוקם ומסתירים חורים, קדיחות וקללות ופתאום ההבנה. זה לא הקיר, זו לא המקדחה ואני לא אוסיף.
חייבת לציין שלמרות שעבר שבוע אנחנו עדין לא חשים בטוב. לא מוצאים את עצמינו. נוצר מצב חדש ולא מוכר. גם לא סחבנו וגם לא התקנו. האם יש מצב ש "פינטל הובלות" יצאו לפנסיה? הפתרון שככל הנראה נאמץ הוא שכנוע פנימי עמוק שהצלחנו. 'איזה יופי הילדים מסתדרים לבד'. אני בטוחה שעוד שנה שנתיים גם נאמין בזה.
יולי 2021