באופן מפתיע כמו בכל שנה נחת עלינו הקיץ. החום המשתולל גורם לבני ובנות ישראל לשנות באופן ניכר את סגנון לבושם. בחורף הבגדים מסתירים הרבה. לעיתים נראה שהבגד משמש כמגן הן מעיני הסביבה והן מהאדם עצמו. מה שלא רואים לא כואב וכנראה עדיף לא לראות. בקיץ המצב שונה. פתאום כולם מתפשטים ואז לי לפחות כואב בעיניים.
בגלל שהקיץ כאן בריכת השחייה פתוחה ואנחנו לוקחים את הראשון לציון באופן קבוע להשתכשך בשיכשוכית היישובית. מאחר ולי עדין לא חם מספיק כדי להיכנס לקור כלבים הזה שנקרא בריכה הרי ששר החוץ הוא זה שנכנס למים ומבלה עם הנכד. בזמן הזה מה שנותר לי לעשות מלבד לשחק בפלאפון זה להסתכל מסביב ולהעביר ביקורת. מהמוצר הזה יש לי בכמות שאינה נגמרת אף פעם. זמן האיכות שלי בבריכה מספק לי כמות בלתי נדלית של מראות בלתי הגיוניים בעליל והתוצאה היא ציקצוקי לשון וביקורת שאינה נגמרת.
נתחיל ברזות. יש נשים (וגם גברים אבל זה פחות מעניין) שלא משנה בנות כמה הן המשקל נשאר אותו הדבר כמו שהן היו בנות 16. הנשים האלו מרשות לעצמן בשיא חוצפתן ללכת עם ביקיני על שלל גווניו ולהתהדר בנוצותיהן השדופות. אין כמעט אישה שלא שייכת לקבוצה זו שלא מקללת אותן בליבה ומאחלת להן שתעלנה במשקל ומהר. נמשיך בסוג אחר של נשים שבעיקר מסתירות גם אין מה. הן מגיעות לבריכה עם בגדים ארוכים. כן, ביום של 40 מעלות הן עומדות על שפת הבריכה עם גינס ארוך וצמוד, חולצה גדולה מעל ובעיקר צורחות על הילדים שלא ישתוללו ושיבואו עכשיו לכאן. בנוסף הן גם מתעצבנות כשהבגדים שלהן נרטבים, כאילו מה חשבת? השילוב של החום והרטיבות והילדים גורמים לעצבים שלהן נסוק מעלה מעלה, מראה לא מלבב .
גם על הגברים יש לי מה להגיד. רק השבוע צפיתי בגבר עם משקל עודף שהתהדר בכרס ופימה וכמות שיערות שכנראה הוא מגדל ליצוא לטורקיה לכל הקליניקות של השתלות השיער. הוא לבש בגד ים בגודל זעיר ביותר. ישבנו היה גלוי לכל מי שרק נכנס לשטח הבריכה. הוא נכנס ויצא מהמים עם ילדיו, אכל ונהנה מכל רגע. הוא לא היחיד. מעטים הגברים שמכסים את עצמם כמו הנשים. הם מגיעים נטורל ושהשאר יסיטו את הוילון. האמת אני מקנאה בהם. נכון לא אסטטי ולעיתים גם דוחה אבל הלוואי ונשים היו מרגישות כל כך טוב עם הגוף שלהן והיו מרשות לעצמן ללכת לבריכה עם בגד ים ולא עם שמלה או טרנינג.
עכשיו הגיע תור בגדי הים – נשים אוהבות להשקיע הרבה כסף בבגדים, אבל כשמגיעים לבגדי ים לחלקן יש מעצור ומכאן נוצרות שתי קבוצות. קבוצה אחת עם בגדי ים יקרים ויפים שלא תמיד מתאימים לגוף שלובש אותם. יש שם בקיני שידע ימים טובים יותר, בגד ים שלם שלא מכסה כלום, בגדי ים מדהימים שמתאימים ללובשת ואני נאנחת מקנאה, אבל העיקר שהן נהנות ויאללה שיקפצו כולם. הקבוצה השניה הן אותן נשים שלובשות מכל הבא ליד. רק השבוע פגשתי ידידה שלבשה בגד ים שעטנז. זה לא היה בדיוק בגד ים אלא יותר גבב של מלבושים שאיתם היא נכנסה לבריכה. היה שם טייץ וחולצת חדר כושר ומעל מין שמלה מאותו הבד שכידוע "מתייבש מהר" כי הוא מנדף זיעה. כשהיא יצאה מהמים היא נראתה כמו כלב ים רטוב ובכל צעד שהיא עשתה שמענו ספלאש ספלאש. ואני שואלת למה? התשובה כנראה נעוצה בלחץ חברתי שרק נשים עם גוף מושלם יכולות להסתובב עם בגד ים והשאר עדיף שיתחבאו. אם לא בבית אז מתחת לבגדים.
המין האנושי על כל גווניו מגיע לבריכה בהמוניו ומספק לי כמות בילתי נגמרת של סיפורים, אנחנות והנאות. פעמיים בשבוע תמצאו אותי בבריכה עם כוס קפה ביד, עיניים שרואות ובהחלט יש על מה להסתכל.
מאי 2025