באופן לא מפתיע ובלי שדנו במה להביא קיבלתי מתנה לחג. נולד לנו נכד ראשון. כן אני סבתא ושר החוץ התחיל להתגנדר בתואר סבא. מי היה מאמין שככה ביום אחד הפכתי להיות סבתא של מישהוא. הקטנצ'יק הוא הבן הבכור של הבן הבכור של הבן הבכור של הבן הבכור. תחשבו קצת ותבינו. התקופה הזו של סוף פסח, תחילת יום השואה קצת עושה לי בילבולים בלב. ממש כשמסיימים את החופש והמופלטה מתחילים ימי הדיכאון. סיפורי השואה מתערבבים עם סיפורי הגבורה ויום הזיכרון ומקנחים בשירים הכי יפים בשנה. עונת העצב והשכול מתאפיינת בשבועיים של שירים שכמה שהם עצובים ככה אני אוהבת אותם. התקופה הזו מחזירה אותי כל פעם מחדש לילדות, לסיפורים שכבר כתבתי ונזכרתי. למספר על היד, לגטו ולפחד. הפחד שלא מפסיק לקנן בתוכי גם אם באופן לא מודע. מחשבות של מה יקרה אם ומה טומן בחובו העתיד. מחשבות שמתעצמות עם כל איום כאן או שם.
לכל הטוב הזה נולד לי נכד ראשון ומיד עולות בי המחשבות על אייך זה להיות סבתא. האם אני אהיה כמו אמא שלי או כמו סבתא שלי? או שמא אצור לי סבתאות חדשה? ברור לי שכל אחד יוצר לו משהו חדש אך תמיד הדורות הקודמים מלווים אותנו. כל כך סמלי בעיני שדווקא בתקופה הזו אני ומשפחתי מנציחים את קיומינו על ידי יצירת דור ההמשך. בחירת השם לרך הנולד הוא אירוע לא פשוט בימינו והזוג הצעיר התחבט לא מעט. בסופו של דבר ניתן לו שם שבאופן מיקרי או שלא, כל כך מתאים לו, לנו ולתקופה שבה הוא נולד. שמו בישראל הוא אסף. הוא הקטן אוסף אותנו המשפחות סביבו. הוא אוסף את הדורות שקיימים ואת אלו שלא. אוסף את הזיכרונות של כל משפחה ומשפחה. השם אסף מופיע בתנ"ך כשמן של כמה דמויות מקראיות. על פי הקבלה השם אסף מרמז על הצלחה במובן של איסוף וצבירה. בנוסף השם מבטא חיבור של ההורים למקורות היהודיים ושאיפה להקנות לבנם יצירתיות, כישרון וחיבור לאילנות גבוהים. כך מתוך חילוניות גמורה השורשים היהודיים שלנו צצים והופכים לעץ עבות וגדול. אנחנו אוספים כל הזמן זיכרונות ומשמרים את ההיסטוריה שלנו. לא שוכחים.
אז יש נכד, יש היסטוריה, יש זיכרונות ויש הווה. אני הסבתא שכותבת זיכרונות ומשלבת אותם עם כאן ועכשיו. ממש בימים אלו התחיל סיפור חדש. סיפור של ילד שנולד ושל הוריו שלפחות את אחד מהם אני גידלתי. סיפור על ההורים שגידלו אותי ואת שר החוץ. סיפור שצריך לאסוף ממנו את כל הדברים הגדולים והקטנים. שלא אשכח ושאדע לספר את הכל. אנחנו נושאים בנו את כל מה שלימדו אותנו ונעביר לו בדרכינו את מה שנראה לנו חשוב. אומרים שסבתאות היא המועדון הכי שווה. כולם סביבי מספרים איזה כייף זה נכד. אהבה טהורה ללא הצורך לחנך או לקבוע גבולות. לתת אהבה עד בלי די. אז הצטרפנו למועדון. ניתן להבחין בתחילתה של אהבה מופלאה. בדאגה עדינה ובצורך לגונן. לתת לו את כל מה שהוא והוריו צריכים. אנחנו מתאפקים לא להתקשר שמונה פעמים ביום בשביל להתעניין כמה הוא אכל והאם הוא ישן, מה קורה ומה הם עושים. אנחנו מתאפקים ומבינים שדי ברור לנו שזה לא ימשך זמן רב. יש סבירות גבוהה שניכנס להם לחיים ונדרוש את שלנו. הם מצידם יאלצו לסבול אותנו וללמוד להינות מיתרונות הסבאסבתא הקרובים. לשמחתי היו לי שתי סבתות נהדרות שהיו שונות ודומות. לצידם אמא שלי שהפליאה בסבתאות שלה. היא הייתה סבתא הרבה יותר מוצלחת מאשר אמא. הנכדים היו כל עולמה. אלו שבארץ ואלו שבחו"ל. כולם ספגו את מנות האהבה שלה והחזירו לה מלוא חופניים. עם כזו היסטוריה כל מה שנותר לי זה ללכת בדרכיהן של הסבתות האלו. ברוך הבא אסף.
אפריל 2022