נפרדנו כך היתה דממה, אז זהו שלא בדיוק. ביום שני האחרון נפרדנו מג'ק הכלב המזדקן שלנו. עברו תשע שנים מאז שלקחנו אותו ממשפחה אחרת. פגשתי אותו לראשונה בבת גלים שבחיפה. הוא היה גבוה מידי לטעמי אבל לא יכולתי להשאיר אותו מה גם שטלי הכלבה הקודמת שלנו חיכתה לחבר בבית. בדיוק התאבלנו על לאקי הכלב הנירגן שנפטר וטלי נכנסה לדיכאון אטומי. ג'ק היה הפתרון ואכן לאחר שתי מריבות קשות הם התאהבו ובא לציון גואל. גם אנחנו התאהבנו למרות שמדובר היה בכלב נוירוטי ומופרע למדי. בהתחלה אי אפשר היה בכלל לחבק אותו. כל חיבוק היה נתקל בצרחות אימה מה שגרם לנו להבין שהמשפחה שמסרה אותו לא התייחסה אליו באהבה רבה מידי אולי אפילו להיפך. מה שחיזק את הסברה הזו היה ההתנהגות שלו למראה מטאטא, כל פעם שאחזתי בו הוא היה בורח לחצר בפחד היסטרי. היו לו עוד הרבה פגמים כמו שנאת כלבים מטורפת או אולי פחד, חוסר יכולת לשלוט בשתן שלו רק כשאנחנו לא היינו בבית, הוא לא ידע לשחק בכלל. לא משנה כמה משחקים קנינו לו או כדורים הוא לא ממש הבין מה הוא צריך לעשות איתם. למרות כל הפגמים שלו הוא הבין מהר מאוד שהכי כייף להתלטף ולישון איתנו במיטה. הוא וטלי שהיתה נמוכה ממנו בהרבה היו בילתי נפרדים והוא בעיקר נסמך עליה וקיבל ממנה חיזוקים ונהימות. לאחר שנפרדנו מטלי הוא נשאר לבד ובמקום ללכת אחריה הוא נצמד לשר החוץ והלך אחריו לכל מקום.
בתקופה האחרונה הגיל כבר נתן בו את אותותיו והוא לא היה כתמול שלשום. רק עכשיו כשהוא כבר לא איתנו הבנו כמה השקענו בו. אוכל הוא אכל רק מבושל עם עדיפות לטרי. ברוב המקרים היינו צריכים לשבת לידו ולהאכיל אותו. כל הבית היה מרוצף בשמיכות ומגבות כי הוא טיפטף פיפי וגם הקיא. למרות כל סימני הגיל אנחנו סרבנו להרפות ופינקנו אותו עם צ'ופרים ומטעמים. בימים האחרונים ממש בתחילת הפסח הוא הפסיק לאכול. לא משנה מה נתנו לו הוא סירב. את הכבד הקצוץ הוא הסכים לטעום ואנחנו חשבנו שהינה הוא חוזר לעצמו. בסופו של דבר הבנו שהוא פשוט היה פולני מידי ולא היה מוכן להיפרד מהעולם בלי לטעום כבד קצוץ כזה טעים. את הגפילטע שהכנתי במו ידי הוא סירב לטעם!!!! ביום שני לקחנו אותו לוטרינר מתוך הבנה שדי מספיק עם הסבל הזה.
הפרידה לא היתה קלה. הוטרינר הצעיר שקיבל עליו את המשימה ניסה לתפקד במכובדות והבנה אבל השילוב של רעש הקדיחות מהקיר הצמוד (שיפוץ של איזה משרד), ההתיפחויות שלי, הצל והלחץ של שר החוץ מבחוץ והנבחות מסביב גרמו לכל הסצינה להיות קצת הזויה. אז נפרדנו כך והיה מלא רעש. לקחנו אותו איתנו הביתה וקברנו אותו ממש ליד טלי. עברו כבר כמה ימים ואנחנו מרגישים בחסרונו. אני אוספת מהבית חפצים, כלי אוכל, מגבות, שמיכות, ומזכירה לעצמי כל הזמן שאין סיבה לשמור על כל הציוד הזה. מכונת הכביסה כבר לא עובדת פעמיים ביום. אנחנו ממשיכים באופן אוטומטי לסגור את המדרגות למעלה כדי שהוא לא ירד וישתין על השטיח בסלון (עדיף על השטיח במקלחת של הילדים). כשאנחנו יוצאים מהבית אני מחפשת אותו באופן אוטומטי ואז נזכרת שהוא כבר לא איתנו. עצוב לנו ואנחנו מתגעגעים. עשינו חשבון שכמעט 25 שנים אנחנו עם כלבים בבית ופתאום אין. עוד לא החלטנו אם נביא כלב אחר או שלא. בנתיים אנחנו מתגעגעים לג'ק הכלב הכי מופרע שהיה לנו ושנכנס לנו חזק חזק ללב.
ג'ק 2009-2025
אפריל 2025