היום יש לי יומולדת. שמתי לב שככל שאני משתבחת עם השנים הימים שלפני היום המיוחד הזה הופכים לימי הרהורים וחשיבה. הפעם ההרהורים התחילו כששמעתי ברדיו פינה על צליחת הכינרת. כשהייתי בת 14 בערך צלחתי את הכנרת. הזיכרונות שלי מהאירוע קצת עמומים. אני זוכרת שנרשמתי, נסעתי בהסעה מטבעון, הגעתי, צלחתי וחזרתי. זה בערך מה שאני זוכרת מהתהליך. מהשחייה עצמה אני זוכרת קצת יותר. שחיתי לי לבדי בין 7000 איש והתלבטתי כל הזמן האם לעלות על הסירות ששטו בין הצולחים והציעו עזרה. לא התפתיתי והמשכתי לשחות. כשהגעתי לקו הסיום רעדו לי הרגליים אבל הרגשתי טוב עם עצמי. עשיתי זאת. הסיפור הזה מייצג את הילדות שלי. גדלתי בבית שהיה מאוד מאפשר. מאפשר על גבול האדיש בהסתכלות לאחור. יחד עם זאת מה שהיה נכון אז לא דומה לעולם של היום וצריך לקחת את זה בחשבון כאשר אני צולבת את הורי. אמא שלי דגלה במתן חופש אינסופי למי שרצה את החופש. רצית קיבלת. כל מה שהעליתי על דל שפתי נענה בחיוב. מצד שני אם לא רציתי לא קיבלתי. לא הייתה יותר מידי יוזמה הורית. לי זה התאים וידעתי לבקש ולבצע.
ילדים הם מערכת לומדת ואני הבנתי שיש לי אחריות על עצמי, למדתי לבקש. הורי לא סרבו לאף בקשה. כאשר התקשיתי במתמטיקה ואנגלית ביקשתי שיעורים פרטיים וקיבלתי. כשרציתי לעצב את החדר שלי מחדש ביקשתי ואמא שלי אמרה לי יאללה תעצבי. יצא נהדר. לא הייתה חנות בהדר שלא הייתי בה, כמובן במגבלות התקציב שייעדו לי. אני קניתי ואמא הגיעה עם הסוסיתא והעמסנו. בסוף יב' רציתי ליסוע לחו"ל ביקשתי וקיבלתי. להבדיל מבתים אחרים אף פעם לא ביקשו ממני לנקות או לבשל, הייתי ציפור חופשיה וסמכו עלי שאקבל את ההחלטות הנכונות. הגישה הייתה כזו שגם אם ביקשתי עצה או דעה התשובה הייתה תחליטי את. אין ספק שההורים שלי היו אחרים, היום נראה לי שקוראים לזה הורים זורמים. בעיקר אמא שלי. אבא לעומתה תמיד ניסה לפרוס עלינו את כנפיו אבל אמא קיצצה לו אותם. אל תתערב היה המשפט האהוב עליה.
ככל שהתבגרתי דווקא חיפשתי את ההנחיה והדחיפה אבל זו לא הייתה האג'נדה ההורית שחוויתי. לא דחפו אותי לשום מקום וגם לא הפעילו עלי לחץ לכיוונים שהם חשבו שמתאימים לי. הם היו איתי כשהתלבטתי מה ללמוד ושמחו כשהחלטתי אבל לא מעבר לכך. היה בזה משהו טוב ולא טוב. למדתי לקבל החלטות באופן עצמאי למרות שכמו כל ילדה רציתי להרגיש שאני לא לבד בהחלטות שלי. אני זוכרת שחשבתי לעצמי במהלך השנים שאני אהיה אחרת. אני אגיד את דעתי, אדחוף כשצריך ואתנגד נחרצות כשדברים יהיו לא לרוחי. לא בטוחה שהצלחתי למצוא את שביל הזהב אבל על כך יעידו ילדי. בתחומים אחרים אני מיישמת את הגישה ביד רמה ובזרוע נטויה. יש לי דעה ואני אומרת אותה.
אז יש לי היום יומולדת ואני חושבת על מה שהיה ועל מה שיהיה. על הבית בו גדלתי, על המודל החינוכי שחוויתי, על שנות התבגרותי וההחלטות שקיבלתי לטוב ולרע. לצד כל אלו הלימודים, המקצוע, פיתוח הקריירה והקמת המשפחה עם שר החוץ. הילדים שנולדו והשינויים שחלו בעקבות כך. לי היה ברור שגידול הילדים מצריך את תשומת הלב הראויה ויחד כמשפחה כל אחד בתורו תרם את חלקו. השנים לא היו קלות אבל צלחנו אותן, לטעמי בהצלחה. אז יש לי יומולדת, עברה עוד שנה. אני שמחה שאני יכולה להסתכל אחורה ולנתח את התהליכים שעברתי בצורה רגועה ושקולה ולפעמים אפילו בחיוך. עכשיו יש לי עוד תואר ואני סבתא. מדובר בהתמכרות לא מוכרת ובילתי נשלטת. אהבה בוגרת ואחרת. אני מאחלת לעצמי ששום דבר לא ישתנה לרעה אלא רק לטובה. שיהיו עוד אירועים טובים, עוד סיבות למסיבות. מזל טוב לעצמי !
אוגוסט 22