הפעם יצא לי חמין מדהים. בד"כ אין הנחתום מעיד על עיסתו אבל במקרה הזה אני בהחלט מעידה. העיסה יצאה מעולה. הצבע יצא בול לפי המידה, התוכן היה טעים ביותר, ללקק את האצבעות. המרשם שלי לחמין השתדרג עם השנים וכך גם הסיר והשיטה. מסתבר שלוקח זמן להגיע לתוצר האולטימטיבי. בהתחלה הכנתי אותו על פי מה שהכרתי בבית. בכל זאת זה כור מחצבתי. מאחר וטעמתי עוד כמה סוגים של החום המהביל הזה הבנתי שיש מה ללמוד ופתחתי במסע קריאה בספרי בישול. מבחינתי כל דבר כתוב מעניין כולל ספרי בישול. פעם זה היה מאוד מקובל לקבל ספרי בישול כמתנה. לחתונה שלי קיבלתי לפחות חמישה מהם. הרבה מהתבשילים והעוגות שהכנתי בתחילת דרכי כמאכילה העיקרית היו מהספרים האלו. היום מכל ספרי הבישול הרבים שאספתי עם השנים נותר רק אחד שמבחינתי הוא יותר ספר היסטוריה. 'ירושלים של מטעמים' אוסף של מתכונים מתובלים בסיפורים על ההוויה הירושלמית. אחד הספרים הכי מרעיבים שיש. הייתי יושבת ומעלעלת בו ומיד עוברת למטבח לאכול משהו. בספר הזה יש מספר מתכונים מעניינים לחמין. היום כשאני מחפשת מתכון כלשהו הפניה נעשית ישירות לגוגל. החוויה שונה אבל חוסכת ניקוי אבק.
אצלנו בבית לא קראו לטעים הזה חמין. קראו לזה צ'וּנְט וזה היה החמין הכי פולני בסביבה. היה סיר ענק שבתוכו אמא שמה את המרכיבים: תפוחי אדמה, שעועית לבנה, גריסי פנינה, בשר בקר, עצם, קישקע (שאמא שלי תפרה ומילאה במו ידיה), קיגל וביצים. הסיר היה מתמלא לאט לאט ובסופו של דבר היה עובר לגור על הפתילייה, כן כזו של פעם. אמא לא ויתרה על השיטה הזו. את הסיר היא הייתה מכסה בשמיכה מיוחדת שזו הייתה מטרתה היחידה בחיים, לחמם את הצ'וּנְט. פעם בכמה שעות היה נערך קונסיליום והסיר היה עובר בדיקה קפדנית. בדכ היו חסרים נוזלים ולפי הצורך היו מוסיפים. הריח התנחל בבית כבר מהערב. היה קשה להתרחק מהסיר. היינו חוזרים מבילוי שישי ומנסים להתקרב לסיר אך אבא, שגם כך לא ישן, פיטרל במטבח וגירש אותנו למיטות. בבוקר הצלחנו לאחר תחנונים רבים לקבל ביצה. ממש לעג לרש. לארוחת הצהריים קיבלנו חמין כבד ועיסתי, סלט חסה עם עץ לימון סחוט לתוכו וזהו (אולי גם מרק עוף עם איטריות אבל זה לא נחשב). האמת הספיק. לא משנה כמה אנשים היו זה תמיד הספיק לכולם (ממש נס סיר הצ'וּנְט).
לחמין שלי היו מספר גילגולים. התחלתי עם סיר רגיל שישב בתנור. השלב הבא היה עם סיר מיוחד מארה"ב שייעודו המקורי היה בישול תרנגול הודו בחג ההודיה. היו לו כמה שנים טובות לסיר הזה אבל היה לו חיסרון אחד ענקי – לנקות אותו לקח יומיים של השרייה וקרצוף. בשנים האחרונות השתמשתי בסיר חשמלי. החמין תמיד יצא בסדר, לא יותר מזה. אף פעם לא כמו שתכננתי. המשכתי לקרוא על אייך לבשל חמין טוב ויחד עם כמה עצות טובות השתדרגתי. בתהליך החלפה מבריק של מתנת חג מהעבודה שמתי את ידי על סיר מדהים. לאור עצה של חברה טובה קניתי גם פלטת שבת. השילוב של הסיר החדש ששום דבר לא נדבק אליו והחום הקבוע של פלטת השבת יצר חמין אלוהי. יותר טוב מהצ'וּנְט של אמא שלי. ויתרתי על הקישקע והקיגל הוספתי בצל מטוגן וכמה תמרים, כל השאר אותו הדבר. החמין הוגש כלאחר כבוד והייתה תמימות דעים ליד השולחן שיצא מעולה.
כשהחמין המוצלח שלי הוגש לשולחן הייתי גאה. הרגשתי שהעם היהודי עומד מאחורי ומוחא כפיים. משפחות שלמות לאורך ההיסטוריה תרמו את שלהן ושידרגו את המאכל הזה. עכשיו אחרי הרבה שנים של ניסיונות גם אני יכולה להכריז שתרמתי את חלקי. המסורת ממשיכה. בתאבון.
ינואר 2012