גשום, קריר, עדין לא לגמרי חורף אבל בהחלט מתחיל. אני שונאת חורף אבל באוירת הדיכאון שאני מצויה בה החלטתי לחפש את החיובי בכל דבר. מאז השבת השחורה מרגיש לי שאני כל הזמן אוכלת. יש השתדלות להיות בשליטה אבל עם כל כך הרבה אויבים מסביב קשה לעמוד בפיתויים. מסיבה עלומה זוגתי לחדר בעבודה החליטה לפנק אותנו בכל מיני צ'ופרים "בריאים". זה התחיל בקטנה עם קצת אגוזים שחיסלתי אותם די מהר. מאחר וכך הייתי חייבת לתת קונטרה ולהביא עוד אגוזים מכל מיני סוגים. אז היא לא עצרה והביאה גם שוקולד ועוגיות ותמרים ומשמשים אוזבקים ואני אנא אני באה. היא מביאה ומתעלמת ואני בולסת. מדובר בתרגיל בשליטה עצמית. כל יום אני מתבוננת באויבים שעל השולחן ומנסה להתעלם מהם. אם אכלתי רק חופן קטן של אגוזי פקאן הרי שניצחתי. ביום חמישי היה יום כזה והרגשתי תחושת סיפוק לא קטנה אבל אז הגעתי הביתה.
שר החוץ חזר מקניות והביא איתו את אחד האויבים אם לא ה – קרמבו, ועוד בחבילה של 12 בטעם וניל. החבילה עמדה לה על השולחן במטבח וחיכתה למוצא פי. התלבטתי לשניה. ההתלבטות הייתה האם להכין קפה ליד התועבה הזו או לבלוס ללא הקפה. הלכתי על האופציה הזריזה יותר, ללא. הסרתי את נייר העטיפה ותקעתי את הקרמבו תוך שתי שניות. התחלתי מלמעלה וסיימתי בביסקויט. זו הדרך שבה אוכלים קרמבו. אוהבי הקרמבו מתחלקים בגדול לשתי קבוצות עיקריות. אוהבי הוניל ואוהבי המוקה. סוגיה נוספת היא כיצד אוכלים את הקרמבו האם מלמעלה ומשאירים את הביסקויט לסוף או שמתחילים מלמטה ומשאירים את הקצף לסוף? סוגיה הרת גורל המפלגת את אוהבי הקרמבו בויכוח אינסופי. אז נכון שיש לי דעות מוצקות ויש לי גם העדפות בנוגע לקרמבו אבל אין מצב שבהיעדר מוקה אני לא אוכל וניל ולעיתים אני גם חוטאת באכילה הפוכה או מערבבת, נוגסת מהצד ומכניסה לפי גם קצף וגם ביסקויט. כזו אני הולכת על הקצה.
בימים טרופים אלו כולנו ככל הנראה עסוקים בפיצוי. החור שבלב גורם לנו לנסות למלא אותו בדברים אחרים ובעיקר באוכל. התוצאה היא בדרך כלל רגשי אשמה על מה שהכנסנו לפה ואז אכילה נוספת כדי לכבות את העצבים והתסכול. יש כאן מנגנון אינסופי של רגשות שצריך לתת עליהם את הדעת. השבוע באחת הישיבות דנו בנושא הקורסים למינהם שאנחנו לא מתחילים ודוחים לתקופה יותר רגועה. מכל הדחיות הסתבר שקורס אחד דוקא התקיים והיו עליו קופצים רבים. הקורס עוסק בהשמנה, מנגנונים ובריאות. מה הפלא שלצד אפיית חלות והפרשתן, בישול אינסופי ואכילה רגשית זה הקורס היחידי שאנשים מוכנים לצאת מהבית בשבילו.
מאחר ואני מחפשת חיוביות בכל דבר הרי שמבחינתי אפשר למצוא דברים טובים גם באכילה רגשית. לא נגעתי בקרמבו כבר מספר שנים ואתמול תקעתי שניים. היה נפלא. הטעם הזכיר לי את ילדותי. היינו הולכים לצרכניה עם כמה גרושים ביד וקונים קרמבו אחד. היינו מתלבטים איזה קרמבו לקנות, לא שהיו יותר מידי אפשרויות. היינו מתאפקים (לא תמיד) עד הבית ואז בהדרת קודש מסירים את נייר הכסף ואוכלים בזהירות את הממתק הנהדר הזה. את ניירות הכסף אספנו. היו לי במגירה מלא דפי כסף קרמבואיים ששיטחתי עם האצבע ומתי שהוא הפכתי אותם לכדור ענק.
ענין שלא מובן לי עד היום הוא הקישור בין הקרמבו לחורף. מישהו החליט שקרמבו אוכלים רק כשקר, הוא מגיח עם היורה ונעלם עם המלקוש. אין סיבה לא לאכול קרמבו בקיץ ליד הבריכה או על חוף הים אבל מסורת מסתבר קשה לשנות. אולי יום אחד יופיע איזה יזם צעיר וישדרג את הקרמבו בדיוק כמו את הסופגניות. יציעו לנו קרמבו עם ציפוי של פיסטוק וקצף בטעם שוקולד מריר או עוגיות אוראו עם פיפטה קטנה של שמפניה שניתן לבלוע יחד עם הקרמבו. יכול להיות מענין.
דצמבר 2023