למרות שאני מתעקשת שאני משתבחת עם השנים יש מי ומה שטורחים להזכיר לי שהשנים עוברות ויש לזה משמעות. יש בדיקות שצריך לעבור, יש תרופות שצריך לקחת, לפחות חלקינו, ויש גם אתגרים טכניים/מיחשוביים שצריך לעמוד בהם. פעם (עכשיו אני נשמעת לעצמי ממש זקנה) החיים היו פשוטים. מכשירי החשמל בבית היו קלים לתפעול. הייתה דרך אחת להפעיל את המכשיר, לוחצים על כפתור ההפעלה וזהו. היום לכל תנור אפיה או מכונת כביסה צריך תואר שני בהפעלת מכשירים. אני בדרך כלל בוחרת שתי תכניות שמוצאות חן בעיני ולא נוגעת באף אחת אחרת. גם בטלפונים/טאבלט/מחשב התרחשה מהפכה מטורפת וכאשר אני רוכשת מכשיר חדש מיד אני מפעילה את הילדים שיקראו את ההוראות וילמדו אותי. בדיוק כמו שהיה בבית הורי. כל פעם כשהגעתי לבקר אותם הייתי צריכה להחזיר לכשירות חצי מהבית. במשך השבוע הם לחצו על כל מיני כפתורים וחלק מהביקור היה לסדר את השלטים של הטלוויזיה, את המיקרו שמשום מה השתגע והיה צריך להרגיע את הצפצופים שלו והטלפון בכלל. הנייד היה שולח לי הודעות מצוקה כי הם היו לוחצים כל כל מיני כפתורים והטלפון הנייח היה עם מיליון הודעות שאף אחד לא הקשיב להן. השנים שעוברות רק גורמות לי להבין שאין חדש תחת השמש. כל דור פונה לדור הצעיר ממנו לעזרה טכנולוגית. עוד מעט יגיע היום שהילדים שלי ירימו גבות ויעפעפו בעיניים תוך מחשבה 'אוף הזקנים האלו, כמה פעמים אפשר להסביר אותו הדבר'.
אני לא מחזיקה מעצמי טכנופובית ובדרך כלל הסבר אחד מספיק לי אבל הפעם נתקלתי במצב חדש. הסבר אחד לא הספיק ונאלצתי לקחת שיעורי עזר. לאחר התלבטות לא ארוכה הרכב החדש נבחר (למתעניינים מזדה CX30) והגיע ממש לכבוד יום ההולדת שלי. כמו בכל אירוע מרגש ההסברים נכנסו לאוזן אחת ויצאו מהשניה. לא סתם יש תורה שלמה שמסבירה אייך להעביר מידע חדש. נתקלים בזה הרבה בבתי חולים כאשר מסבירים למטופלים על אבחנה חדשה או על טיפול תרופתי מיוחד. צריך להסביר ביותר מדרך אחת וכמובן לבדוק מה המטופל הבין. במצבי סטרס האדם נמצא בתנאים של חוסר יכולת לקלוט ו/או להבין הסברים. ככה היה גם במקרה הזה. אמנם לא היה סטרס אבל זה היה באמצע יום העבודה, היו מלא ישיבות בטימס ובדיוק באמצע הגיע הרכב החדש. אז היה הסבר של שניה ואני חשבתי לעצמי 'נו אפשר לחשוב, מקבלים קוד ויאללה נוסעים'. לאחר שהסתיים יום העבודה התיישבתי במכונית החדשה והבנתי שאני יושבת במפלצת חדשנית ולא מובנית. להתניע אני יודעת והמכונית גם נוסעת, מעולה, אבל כמות החידושים והציפצופים מצריכים יום לימודים ארוך. נכנסתי לגוגל והתחלתי לחפש. מאחר ולא מצאתי את התשובות הנכונות פניתי לאופציה ב', הילדים. המכוניות החדשות הן בעצם מחשב על גלגלים. יש הגדרות ויש מועדפים ויש חיבור כזה וחיבור אחר. אם מכונית מתקרבת לשטח המת של המראה יש ציפצוף אלף, אם עברתי נתיב בלי לאותת יש ציפצוף בית. עמדנו שני אנשים מבוגרים די אינטליגנטים ולא הצלחנו להבין מדוע רק הדלת של הנהג נפתחת. הגיע הבן הבכור והבין שעומדים לפניו שני מאותגרים. תוך שניה הוא סידר את ההגדרות של פתיחת הדלת ועוד כמה שדרוגים והסברים. בסופ"ש הקרוב הבן הצעיר יעשה לנו עוד מקצה שיפורים. מרוב שהמחשבאוטו הזה משוכלל הייתי מצפה שהוא גם ינקה את הבית מה שהיה גורם לי לאושר עז אבל כנראה שיש גבול לכמה אפשר לחלום.
המכונית הראשונה של הורי הייתה סוסיתא. מאז עברנו אין ספור חידושים והמצאות. את הסוסיתא היינו מתניעים, מכניסים לראשון ודוהרים ברחבי המושב בדרך כלל יחפים. הרדיו בקושי עבד ועל חגורות בטיחות אף אחד עוד לא שמע. עכשיו אני נוהגת על מכונית שאני צריכה ללמוד כדי להבין אותה ולנצל אולי 50% מהיכולות שלה, לא שאני מקטרת כן?!
אוגוסט 2022