קצת לפני פורים מתחילים להתארגן. מבצע משלוח מנות יוצא לדרך. ארוע שהתקיים מאז שאני זוכרת את עצמי אבל כבר הספקתי לשכוח....משלוח המנות הוא האפשרות לכל אם ובת גם אם יוצא אבא להתגאות ביכולת אפיית מתוקים. יש משפחות שמתגאות במיני תרגימה ספציפיים לעדתם, אחרים קונים במיטב כספם וכל זה על מנת לעמוד במטלה: הכנת משלוח המנות הכי שווה בשכונה. כל משלוח שהגיע היה עובר בדיקה קפדנית. מה היא אפתה ומה היא קנתה. האם שווה לאכול או שאולי לאופציה השניה? אצלנו למשלוח המנות היו שני פנים. מצד אחד אמא הכינה גם הכינה מיני מתיקה ואף רכשה מעט אבל היה סוד אפל בכל התהליך. סוד שלא דיברנו עליו. האופציה השניה - אמא מיחזרה. כן כן גם במשפחות טובות זה קורה. לא אוכלים את כל מה שמקבלים. נהפוכו. אמא ממש לא אהבה שיש יותר מידי ממתקים בבית. היא הייתה חסכנית ידועה או שמא נגיד הקדימה את זמנה, אז היא מחזרה את הממתקים. העבירה חלק נכבד ממה שקיבלנו הלאה. עכשיו אחרי שהסוד היתגלה אפשר לספר על כל התהליך של הכנת משלוח המנות מתחילתו ועד מיחזורו. תהליך שהוא שילוב של חוכמה, חסכנות וראיית הנולד. אמא אפתה כל מיני עוגות, עוגיות ואף אוזני המן. מכל הטוב הזה הכי אהבנו ושהיא הכינה באופן קבוע היה קורנפלקס מצופה שוקולד במנג'טים מנייר. טעים להפליא. מצריך מעט מאוד מוצרים: שוקולד מריר, שמן, קורנפלקס ללא סוכר- הכי פשוט. ממיסים מערבבים מחלקים למנות קטנות ומקררים. כולנו השתתפנו בהכנה. מעבר למה שמכינים קונים קצת סוכריות צבעוניות, אולי מעט וופלים ומתחילים להכין. היינו עורמים את כל הכבודה על צלחות נייר בגודל בינוני, מקשטים מפזרים סוכריות צבעוניות, מכסים בנייר צלופן או מפית ולדרך. כל ילדי השכונה החלו להתרוצץ בין הבתים בערך באותו הזמן. חילקנו לשכנה הזו ולשכנה ממול ובמקביל המשלוחים היתחילו להגיעו גם אלינו. אמא הייתה מביטה בצלחות ולפני שהתקבל אישור לגעת או חס וכרפס לטעום אמא הייתה נוטלת חלק מהממתקים ומעבירה לצלחות שלה. החוכמה הייתה למי לשלוח מה. שלא ידעו שהיא ממחזרת. תהליך לא פשוט במקומות בהם גרנו. אמא ידעה מי מקבל ממי וניווטה בהצלחה את הממתקים. היו משלוחים שאפילו היא לא מיחזרה. בעיקר אלו שהיו מורכבים מעוגיות מעשה בית למינהן ושאנחנו התחננו שתשאיר. כל משפחה שהכינה משלוח מנות דאגה לשים את מנות הדגל שלה. לנו הילדים זו הייתה התקופה הכי מתוקה בשנה.
כשעברנו למתן המשכנו את המסורת של משלוחי המנות בין החברים. איכשהו הצלחתי לחמוק מהגנטיקה המשפחתית ולא מיחזרתי. מה שכן עשיתי היה להכין את הממתק המשפחתי האהוב עלי. הקורנפלקס עם שוקולד של אמא שלי כיכב בצלחות שהכנתי לכל החברות. משלוחי המנות שהעברנו אחת לשניה הספיקו לכולנו להרבה כוסות קפה נהדרות. החלק הפחות אהוב עלי בתקופה הזו של השנה היה מטלת משלוח המנות לגן/כיתה. ההחלפה הגדולה. כידוע כל ילד צריך להביא משלוח ולקבל משלוח ממישהו אחר. כגודל ההשקעה כך האכזבה. בשנים הראשונות השקעתי. אפיתי, ארזתי, קישטתי. הילדים תרמו את שלהם בסידור וקישוט המשלוח והייתה באוויר התרגשות רבה. ברוב המיקרים הילדים חזרו הביתה ביום הנדון עם פרצוף תשעה באב. הם קיבלו את המשלוח הכי מעפן מהערימה, לדעתם. מזל שהכנתי מראש משלוח מציל. משלוח שהציל את מצב הרוח.
ברבות השנים למדתי כמו כולן לקנות שקית משלוח מנות מוכנה ולהתפלל שהילדים יגדלו כבר. כבר שנים שאנחנו לא מכינים או מקבלים משלוח מנות. הילדים סופסוף גדלו, הקילוגרמים התווספו ובלי לדבר הרבה הפסקנו עם המנהג הזה. יותר מידי פחמימות על פחות מידי אנשים. לא בריא ולא ממש מתחשק כל הבלגן הזה. מה שנשאר זה זיכרונות מתוקים להפליא.
מרץ 2021