חג פורים הגיע ואני חושבת על אמא שלי. היא הייתה מאלו שאוהבים את פורים, אני פחות. הייתה בה באמא שלי סוג של משובת נעורים שיצאה החוצה במלוא הדרה בפורים. אני זוכרת בבהירות רבה את הורי מתחפשים בפורים הראשון לאחר שעברנו לגור במושב. ישבתי והתבוננתי בה מכינה את התחפושת הזוגית לה ולאבא שלי. היא הייתה הממציאה והמוציאה לפועל. התחפושת שנבחרה הייתה זוג היפים. אם זה היה תלוי בי הייתי מסתפקת בשרוך על השיער ועוד קצת בגדים אופייניים. אצלה זה היה חייב לעבור את מכונת התפירה. חצאית מיני עם חולצה תואמת וגזירות מיוחדות במכנסיים של אבא. סרטים ושרוכים וקישוטים ולפיאנלה איפור וציורים על הפנים. אין סתם תחפושת, חייבים להשקיע. הם יצאו למסיבה עם החברה מהכפר ונהנו עד בלי די. ניראה לי שזו הייתה אחת הסיבות למעבר הדירה, החברים. הם היו קבוצה של זוגות שבילו ביחד מילדותם ועד זקנתם. התחברו להם 5-6 זוגות מהמושב שחלקם אף היו בני אותה כיתה. היו להם מפגשים קבועים עם חוקים ברורים. כל שישי משפחה אחרת מארחת. נפגשים אחרי ארוחת הערב למשחקי קלפים על גפרורים. תוך כדי המשחקים היו מעלים ומדסקסים את כל עינייני המושב, המדינה והעולם. כל אחת מהנשים הייתה מכינה תקרובת שחשבה עליה ותכננה מראש על מנת שכל השאר יקנאו ויתחרו על מקומן באירוח הבא. מסיבת פורים ההיא שאני זוכרת התרחשה בבית של אחד הזוגות. התמונות שפותחו לאחר מכן הראו כמה צחוק וכייף היה שם.
למרות ניסיונותיה רבים של אמא שלי להעביר לי את התכונות שלה אם זה באהבת הניקיון או התפירה מסתבר שזה לא צלח. לא ירשתי ממנה את האהבות הספציפיות האלו שלא לדבר על אחרות. פורים הוא החג הכי פחות אהוב עלי. נכון שאי אפשר להתעלם מכל המתוק הקשור לחג אבל זה בערך הדבר היחידי שאני אוהבת בו. השנה אפילו אוזן המן אחת לא טעמתי. אני חוסכת לדירה במקום. מיד בהתקרב החג אמא הייתה מתגייסת להכנות ולתכנונים וישר למכונת התפירה. כפי שתמיד קרה היה הבדל בין מה שרציתי שיצא ובין מה שיצא בפועל אבל זה לא מנע ממנה לנסות. אחת התחפושות הכי מושקעות שלה הייתה יפנית. נסענו לחיפה לכמה וכמה חנויות בדים עד שהיא מצאה את הבדים הנכונים. היו דיונים עם כמה "תופרות" ביתיות נוספות לגבי הקימונו המיועד כולל הכרית שבגב והסרט המיוחד. התחפושת הייתה תפורה למשעי כולל דוקים לגולגול בשיער. יפנית למהדרין. לא התלהבתי כמוה. אחת הטענות שלה כלפי הייתה שחסרה בי קלילות ושטותניקיות. מה שמצחיק זה שניראה לי שהיום התכונות האלו דווקא כן הגיעו אלי. אולי צריך לתת לגיל לעשות את שלו וזה מגיע. שר החוץ להבדיל ממני שונא את פורים. לא מבין למה ומדוע הוא צריך להתחפש ולהשתכר. לא משתף פעולה. בצעירותינו עוד השתתפנו בכמה מסיבות פורים בישוב. התחפושות שלנו היו מורכבות מכובע או משקפיים. עם השנים המסיבות דעכו ואנחנו לא ממש הצטערנו. הזוגיות שלנו מותאמת ומתואמת, מתעלמים מפורים.
כאשר הילדים גדלו היה קשה להסתיר את חוסר אהבתי להתחפשות. לא ניסיתי להשקיע יותר מידי והתחפושות היו בדרך כלל מומצאות ודי עולב יחסית להשקעה הסביבתית. מה שמצאתי מתחת ליד הפך להיות תחפושת עם שם מפוצץ. שיווק נכון הוא שם המשחק. מדים מבית החולים הפכו ל'מנתח מוח'. חולצה משובצת קרועה וזוג אקדחים הפכו ל'קאובוי'. בגד גוף וחצאית טוטו הפכו ל'רקדנית'. סדין לבן עם חורים לעיניים הפכו ל'רוח רפאים'. אני חשבתי שהתחפושות היו סבירות אבל הילדים לא היו ממש מרוצים. למרות החינוך שהם קיבלו או אולי בגלל הם דווקא כן אוהבים את פורים. יש השקעה בבחירת המסיבה המתאימה. יש תחפושת מותאמת למסיבה, לקבוצה וליום. הם מזמינים כל מיני אביזרים כמו וונזי זוגיים, כובעים, שרשרת נורות, בקיצור משקיעים ומבלים. אין ספק שאהבת פורים קפצה דור.
מרץ 2022