הלכה לי השינה. אחד הדברים הכי טובים שיש לי היא יכולת השינה שלי. שנים התגאיתי ביכולת הזו. לא משנה מה קרה אני את הלילה ביליתי בשינה ערבה. גם כשעבדתי משמרות לילה והן היו מעטות ביותר הרגשתי שאני קצת ישנה, אלא אם זו הייתה משמרת מטורפת. גם אז מיד בפוגשי את המיטה הייתי נרדמת עד בלי די. ועכשיו המנגנון המשומן היטב שלי חורק. זה לא קרה ברגע. מדובר בתהליך שניצניו הנצו באותו יום ארור, בשבעה באוקטובר ומאז זה רק מתגבר.
בדיוק חזרתי משבועיים בחו"ל ומיד עברנו לבייבי סיטר לנכד הראשון לציון כך שהייתי עסוקה מעל הראש וייחסתי את חוסר השינה ליעפת (ג'ט לג). מידי פעם היו לילות טובים כך שחשבתי שהתגברתי על הפרשי השעות אבל מהר מאוד הבנתי שזו לא הסיבה. ככל שהימים חלפו שמתי לב שלילותיי השתנו. למען האמת גם ימי השתנו. העבודה השתנתה, הכבישים השתנו, החיים השתנו, הכל נראה ומרגיש אחרת וכך גם הלילות. העייפות מכרסמת בי אבל אני לא מצליחה לישון כמו שצריך. כל פעם יש סיבה אחרת. כל פעם יש חלום אחר. יש חשש, יש המון מחשבות שצצות רק כששקט ואני מנסה לישון. להירדם אין לי בעיה אבל אחרי שעתיים אני מתעוררת בפעם הראשונה. נרדמת שוב ואז אחרי שעה מתעוררת ואז אני ערה לגמרי. בשנייה שאני פוקחת את העיניים היד נשלחת לנייד לבדוק. האם התחילו את הפלישה הקרקעית, האם יש הודעות שלא שמתי לב אליהן, רק לוודא שלא קרה משהו מיוחד ולהתעדכן. לא משנה כמה אני משננת לעצמי שזה אם כל חטאת עדין הצורך לדעת מה קורה גובר על השכל הישר. אז נכון שמדובר בקיטור לשמו ובדרך כלל אני מצליחה לחזור לשינה אבל בבוקר כשאני מתעוררת ההרגשה אינה אותו הדבר. אני מבינה שמשהו עובר עלי.
אני יודעת שאני לא היחידה. כולם מסביבי באופן לא מפתיע מוטרדים. אני מנסה לישם שיטה שלעיתים עובדת ולעיתים לא. אני עסוקה כל הזמן בלהיות עסוקה, לא לחשוב רק לעשות. אפילו את ההליכון אני מקבלת בשמחה. שעה של סרט רומנטי וחוסר חשיבה מוחלט. הכל מתקבל בברכה. אני מייצרת לעצמי משימות שונות ומשונות ומדחיקה את המחשבות. למרות כל העיסוק המתמשך במימוש היכולות להיות עסוקה כשמגיע הלילה הכל חוזר ועולה. אפילו מתוך שינה אני נזכרת וחושבת. הפנים והשמות מגיעים ומארחים לי חברה. אני חושבת על המשפחות של ההרוגים, של הנעדרים, אני חושבת על החטופים. אני משתגעת מהמחשבה על הילדים שבשבי ומוסיפה לעצמי עוד ועוד סיבות לאי שקט. חלקי התמונות, הסיפורים, הדמעות הכל נמצא וקיים והלב קרוע והדאגה לא זזה.
ברור לי שבאופן אבסורדי מצבי סטנדרטי לאור מה שאנחנו חווים. אנחנו עדין בשלב של חוסר ההבנה וחוסר ההסכמה עם מה שקרה. נראה לי שייקח לנו שנים להתגבר על הזוועה. אני גם יודעת שבעיות השינה אינן ספציפיות רק לי. כולנו מנסים לשרוד ולהיות חזקים ולשדר החוצה את העוצמה שיש בנו אבל בלילה ערים. בדיוק קפצה לי כתבה על פסיכולוגיות ישראליות הגרות באוסטרליה ומספקות אוזן קשבת לערות ולערים בלילה בישראל. מדינה עם נדודי שינה.
הכי אני אוהבת את יום שישי כי אז אין צורך לקום בחמש בבוקר לעבודה. אני ישנה הכי טוב אחרי השעה שהייתי אמורה לקום, הבוקר הכי רגוע בשבוע. אני נשארת במיטה ומנסה להרגע. עכשיו בזמן הכתיבה אני מבינה שאני מנרמלת לעצמי את עצמי. יש לי היום רשימת מטלות מפה ועד ירושלים, ממשיכה להיות עסוקה. מתכננת את היום ברמת עומס כזו כדי שאולי בלילה אתעורר פחות.
אוקטובר 2023