אחת התכונות הכי טובות שלי היא היכולת לישון ללא הפרעה ולאורך זמן. את התכונה הזו ירשתי באופן ברור מאימא שלי. היא הייתה על טורבו כל היום ובשעה מסוימת היא פשוט הייתה מכבה את המנוע, סוגרת מבערים עוברת למוד שינה, נשכבת במיטה עם מגבת על הפנים ונרדמת. ככה באותה תנוחה עד הבוקר. אין מצב שמי שהוא או מה שהוא יעיר אותה. לא מגיבה. אבא שלי לעומת זאת לא ישן. הוא היה נרדם לזמן קצר ביותר ובכל שאר הלילה הוא פשוט הסתובב. רק הוא הגיע אלינו בלילה ורק הוא חיכה לנו ליד החלון לוודא שחזרנו. למזלי זיכרונות השואה לא עוברים בירושה כך ששנתי לא נפגעה.
השינה הרגועה שלי הייתה שם דבר במחוזותינו. לא משנה כמה פעמים התעוררתי בלילה מיד נרדמתי חזרה. גם אם היה לי לילה קצר מראש עדין הצלחתי להירדם ללא בעיות. שר החוץ לעומת זאת קיבל באופן מוזר את הגנים של אבא שלי. שנתו מאז ומתמיד הייתה זוועתית. לא נרדם, אם התעורר באמצע הלילה מכל סיבה שהיא זהו הלך הלילה. הוא צריך תנאים מיוחדים במינם כדי לישון בקיצור בקושי נסבל ביום ועוד פחות בלילה. המעבר מצעירה לשמוטה במצב טוב, הגיע עם תעתועי חום וקור. בעיקר חום, אבל גם זה לא השפיע על יכולת השינה הבלתי נגמרת שלי. אז הזעתי, התעוררתי והמשכתי את תנומת היופי בלי להניד אף לא עפעף שמוט אחד. לצד כל התנאים הגופניים צריך גם תנאים פיזיים ואותם בלי עין הרע יש ויש. חדר השינה שלנו הוא אחד המקומות הכי אהובים עלינו בבית. יש לנו מזגן ומאוורר שיחד מביאים את החדר לטמפרטורה של הקוטב הצפוני מינוס. יש מיטה ענקית על מנת שגם הולכי על ארבע ימצאו בה את מקומם. וילונות ששומרים שאף פיסת אור לא תיכנס מבחוץ, מקלחת צמודה ועוד כהנה וכהנה אביזרים להנעמת השהות, כך שמדובר בחדר לא פחות ממושלם.
עם כל הטוב הזה בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי מידי פעם עוברת לילה לבן. נדבקתי בתופעת הנדידה הגדולה של בנות גילי. שמעתי על התופעה הזו סיפורי זוועה ומסתבר שזה הגיע גם אלי. התופעה מתחילה בחוסר עייפות מפתיע. אני שכבר בשמונה מנקרת ונרדמת בסלון מוצאת את עצמי בעשר בלילה בשיא הערנות. אני מסרבת להאמין ומשכנעת את עצמי שאני עייפה ויאללה למיטה. לפעמים זה עובד ואני נרדמת מיד וישנה עד הבוקר ולפעמים כמו שקרה השבוע זה לא עובד. הצלחתי להירדם די מהר, המנגנון הזה עדין עובד אצלי, אבל אז התעוררתי בשתיים לפנות בוקר וזהו. מזל ששר החוץ ואני ישנים בשמיכות נפרדות (ערובה לחיי נישואים מוצלחים), כי אחרת מרוב אי שקט הוא היה מתעורר ומתחיל לקטר שבגללי הלך לו הלילה. חדר השינה שלנו בלילה הוא אזור מפורז – אסור לשנות את תנאי החדר כך שכל מה שנותר לי לעשות זה לשמור על דממת אלחוט ולנסות ולהירדם שוב. לאחר זמן מה של סובו שמיכה והקיפוה נטלתי את עצמי וירדתי למטה. שם התנאים אחרים. אפשר ואף רצוי לפתוח טלוויזיה, המזגן פעל בעוז והכלב הצטרף אלי בששון ובשמחה. אם תעשו לי שאלון על סדרת הטלוויזיה "חברים" ניראה לי שאעמוד בו בכבוד. מלבד ניקורים מקריים צפיתי בפרק אחר פרק ללא לאות.
מאחר והייתי כל כך ערנית בהפסקות בין הפרקים ערכתי תכנונים, הכנתי רשימת מטלות, בשלוש כבר שמתי מכונה ובחמש יחד עם הקפה קיפלתי. הכלב שבדרך כלל צמוד אלי בלילה וחולק איתי שמיכה התייאש מרוב תזוזות ועבר לישון בקצה הספה כדי שלא אעיר אותו, הבוגד. למזלי נדודי השינה האלו מופיעים פה ושם ואני לא נלחמת בהם. הדבר היחיד שכן טורד את מנוחתי היא העובדה שלעתים כמו הלילה שר החוץ ישן יותר טוב ממני, מי היה מאמין.
אוגוסט 2023