בשבוע שעבר חוויתי חוויה מקפיאת דם. לא נפל עלי טיל נ"ט מהשמים, אף כתב"מ חותי לא התביית עלי, חלקי מיירט לא נחתו לי בחצר או על הראש ואף קאסם או כל טיל עם שם אחר כמו שיהאב 3 מאיראן לא רדפו אחרי. ממש לא. החוויה המזעזעת שעברתי הרבה יותר משמעותית ומפחידה מכל נשק עם פוטנציאל לסיום חיים. שימו לב: הפייסבוק דחה אותי. לנשום עמוק רבותי, אני יודעת שזה מפחיד אבל מה לעשות זה קורה גם במשפחות הכי טובות. ככה בהפתעה פתאום קיבלתי הודעה שהם לא מעלים את הפוסט שלי והסיבה היו קשובים בבקשה "נסיון לקבל לייקים". אם זה לא היה קורה לי לא הייתי מאמינה. כאילו דה?! למה בכלל מעלים פוסטים בחרא הזה אם לא כדי לקבל לייקים? האם לא זו המטרה של הפלטפורמה הזו? עבר שבוע, עיבדתי את הטראומה וזה הזמן כחלק מתהליך הריפוי שלי לספר מה בדיוק קרה שם ואייך (ספוילר) נחלצתי מהענין.
סיפור שהיה כך היה. ביום שישי מזה מספר שנים אני מעלה פוסט קורע לב מתוך האתר בו אני שומרת את הסיפורים ההזוים שלי. הפעולה מתבצעת באופן קבוע ובאותה הדרך. כן, אני אפעס קצת מוגבלת מיחשובית, לא ממש מבינה אייך זה עובד אבל משננת ומבצעת. בעצה אחת עם הילדים פתחתי בלוג באיזה אתר, למדתי אייך להעלות את הסיפור לפייס ומאז כמו תוכי אני עושה את זה כל שבוע. לא חושבת יותר מידי פשוט מבצעת. בקיצור בשבוע שעבר כתבתי על החיים שלנו הרצופים במילים צבאיות. אפילו צחקתי בלב תוך כדי כתיבה. חיפשתי תמונה מתאימה והיה נראה לי שהאות צ' הצבאית מתאימה. זהו שכנראה זו הייתה הבעיה, או שלא. העלתי את הפוסט המדהים שלי (מי שלא קרא זה הזמן) ואופס קפצה לי הודעה. בדרך כלל אני לא מתייחסת להודעות שקופצות (מי מתייחס להודעה על שדרוג גירסה?) אבל שר החוץ התעקש שהפוסט שלי לא מופיע אצלו אז חזרתי וקראתי אותה: הפוסט נדחה מהסיבות הבאות- בלה בלה בלה ונסיון לקבל לייקים. חשבתי שאני הוזה. אייך אייך זה קרה לי. מה עשיתי רע. מי יעזור לי. אייך אני פותרת את הבעיה. האם זה אומר שסגרו לי את הפייסבוק? את השער לעידכונים העולמיים והחדשות הכי חשובות בעולם? מה יהיה עם כל ה"חברים" שלי. חוויתי בעתה קיומית והתיישבתי. נשמתי עמוק והחלטתי לפתור את הבעיה בדרך הקבועה שלי. להתעלם. פירסמתי שוב באותה הדרך. לא עבד. אותה ההודעה קפצה שוב. קראתי אותה חזור וקרוא וניסיתי להבין את שורש הבעיה. היו שם עוד שורות שניסו להסביר לי במילים מיחשוביות שאני עושה משהו לא טוב. לאחר מחשבה עמוקה ניחשתי שכנראה העובדה שצה"ל מופיע שם לא מוצאת חן בעיני אלוהי הפייס, ושהקישור של הסיפור מתוך אתר אחר פתאום לא מוצא חן בעיניהם. אז התחכמתי ועשיתי ניסיון נוסף ופירסמתי את הפוסט בלי התמונה וללא הקישור לבלוג. הפעם זה עבד. הדופק חזר לקיצבו הרגיל, ההיפרונטילציה שחוויתי נרגעה, הזיעה הקרה ששטפה אותי התיבשה והרגשתי שחזרתי לחיים.
כבר שמעתי על אנשים שהפייס חסם אותם והם מנותקים מכל העולם, יושבים להם בבית לבד עצובים ומדוכאים ללא חברים וללא חיים. כבר חשבתי לעצמי שאני אהיה חלק מהם וימצאו אותי בבית לבד בחושך. חיי חלפו לי מול העיניים והרגשתי שזהו אני אבודה. לא הבנתי מה עשיתי רע ואייך בכלל הם מבינים שיש כאן תמונה של הסימן הצה"לי המובהק ולמה זה לא מצא חן בעיני האלגוריתם. האם זה יתכן? כאילו מה קרה פתאום שהם ניזכרו בי. ארבע שנים שאני מפרסמת באותה הדרך וזו הפעם הראשונה שעברתי דחיה ברוטאלית שכזו. אז זהו אפשר להירגע. אני מחוברת והיום יהיה ניסיון חוזר לבדוק האם צבא ההגנה לישראל היא הסיבה לדחיה הזו או שסתם לא באתי להם טוב בעיניים?
נובמבר 2024