השבוע היה אינטנסיבי ביותר. מסתבר ששר החוץ מפנק אותי מאוד ברגיל שלנו ועכשיו כשהוא מושבת עקב פריצת דיסק ירום הודה אני עובדת פי שניים וקצת יותר וזה מתיש. נתחיל בזה שרק אני נוהגת, אז מעבר לקילומטרז הרגיל שלי שהוא לא קטן יש לי עוד ועוד מטלות נהיגה ואין מצב להתעפצות בדרך חזרה. קשוח. למה ויותר בגלל שבנוסף לקילומטראז' הרגיל יש גם נסיעות אקסטרה לרופאים / מדקרים/ תרופות ועוד.
אחת מתופעות הלוואי הלא נעימות של כאבים חזקים היא הצורך להגיע לבית מרקחת. בדרך כלל מדובר בחוויה רגילה לא מלהיבה אך גם לא מייאשת. מגיעים מחכים בתור, לא הרבה זמן, מקבלים את התרופה וסלאמת כל טוב. אממה כאשר מדובר בתרופות קצת יותר מסובכות שאינן בסנדרט מתחילה החגיגה. נתחיל בזה שהרופא צריך לרשום את המרשם כנדרש.יש חוקים ברורים אך לצערי זו מטלה לא פשוטה לחלק מבוגרי עשרות שנות לימוד ויעידו על כך מספר הפעמים שנאלצתי ליסוע לבית מרקחת לצורך קבל תרופה אחת. נוסעים או הולכים להית המרקחת, עומדים בתור, מגיעים לדלפק ונשלחים הביתה כלאחר כבוד כי המרשם לא תקין. חוזרים למרפאה כי אי אפשר לבקש שוב באפליקציה! הוא כבר כתב כמו שצריך פתאום שינה את המינון למשהו לא הגיוני. שוב מגיעים לדלפק וראו זה פלא נשלחים הביתה. רשמו שלוש תרופות יש רק אחת, עכשיו לכו תחפשו את השתים הנותרות. אני יודעת שיש באפליקציה אבל חם ומתיש, אז חיפשנו (תודה) ומצאנו אבל מדובר בעוד ועוד מכשולים שגורמים לרמת העצבים לטפס באופן אקספוננציאלי לשמים.
בכאבים מטפלים במרפאת כאב אבל על מנת להשיג לשם תור בתאריך הגיוני הרי שמדובר במשימה בילתי אפשרית. בעזרת קשרים שעדיפים על פרוטקציה נקבע התאריך אך בנתיים צריך לחיות אז הולכים לרופא המשפחה ומבקשים מזור. רופא א' נתן תרופות שלא השפיעו, בביקור נוסף הוא נתן עוד תרופות שהשפיעו קצת אבל השפעתן חלפה די מהר. רופא ב' נתן תרופות שוות והיה מקצוען אמיתי וקצת נשמנו. במקרה פגשתי רופא כאב מקסים ונהדר שהמליץ על תרופות קצת אחרות עד התור המיוחל. לצורך קבלת התרופות המומלצות נאלצתי להגיע שוב למרפאה שם נתקלתי באנטי טטנוס בצורת רופא ג' שהיה בלשון עדינה פשוט דוחה. לאחר דין ודברים שכללו העלבות בוטות, התנשאות, והצעות לא רלבנטיות הוא הסכים לדבר עם יועץ הכאב ובא לציון גועל (השגיאה מכוונת!!).
במהלך כל השבוע האחרון לא הפסקתי לחשוב מה עושה אדם רגיל מהישוב שלא מבין כלום במערכת הבריאות, שלא מקושר, שלא יודע מה לבקש שלא נייד, שפשוט לא. אדם חולה זקוק להמון תמיכה ועזרה, אנחנו לשמחתינו באפיזודה קשה עם סיכויים טובים מאוד שתחלוף במהרה וגם די מקושרים אבל רמת התסכול שחשתי השבוע היממה אותי ברמות. מאחר והושגה שליטה על הכאבים שר החוץ חזר להכין לי קפה ולכן התפנתי להרהר ולדון עם עצמי בסוגיה של האם להתלונן על רופא ג'. מה שמכעיס אותי הוא לא הסירוב שלו לכתוב את המרשמים אלא הדרך וההתנשאות שלו. רופא שמעונין לעזור למטופל מוצא את הדרך שנמצאה בסופו של דבר אבל רק כי אני התעקשתי באסרטיביות למרות שכל מה שרציתי זה לצרוח עליו. רמת החוסר אונים שנמצאים בה מתסכלת ומכעיסה. לא להאמין אייך טריגר של זילזול מפעיל את הבן אדם.
לאחר מחשבה מעמיקה החלטתי שאני אכתוב את מכתב התלונה כי לא מגיע לנו שזה אומר לכל החולים יחס כזה. בכל התקופה האחרונה שבה שר החוץ מתפקד פחות אני (הצולעת מיינד יו) מתפקדת בשביל שניים ומביעה דאגה כל שעה שניה עגולה. אני נהנת לקטר ולזעוף אבל היציאה מהשיגרה הבריאותית אינה קלה. הצרות שלנו הם כאין וכאפס לעומת צרות של אחרים טפו טפו וכל מה שנותר לי זה לאחל לכולם הרבה בריאות ומשאלה ששר החוץ יחזור לנורמה (שאליה הורגלתי) במהרה בימינו אמן.
יוני 2026