ביום ראשון בבוקר בפרלמנט האגפי אנחנו מדסקסות את הסופ"ש. כל בוקר בערך בשש ושלושים אנחנו יושבות עם הקפה ומדברות על הכל. ביום ראשון זה פחות על העבודה ויותר על הסופ"ש שאנחנו מתאוששות ממנו. על המשפחה, הילדים, הטיולים וכמובן על האוכל. מבלי משים אמרה אחת החברות שהם אכלו בשבת צ'יפס. הגבות התרוממו בפליאה "מטוגן"?? בנון שלנטיות היא ענתה כן ותוך שנייה אני כבר הפלגתי לזיכרונות הצ'יפס שלי. אבא שלי אהב להאכיל אותנו עם דגש על לטגן. דגים קטנים ביום שישי, לטקס נהדרים מתי שרק רצינו וכמובן צ'יפס. היה טקס שלם סביב הכנת הצ'יפס. תפוחי אדמה אדומים שקולפו בזהירות כי חבל על כל חתיכת תפוח אדמה. חיתוך מדויק למלבנים ארוכים. בחירת המחבת הירקרקה שאמא הקצתה לטיגונים, מילוי השמן במשורה, חס וכרפס לא לבזבז ואז הטיגון. היינו מקבלים את המעדן הזה חם ופריך ישירות מהמחבת. אכלנו ואכלנו ולא שבענו. זה פשוט טעים. כל פעם כשהייתי חולה וזה היה הרבה לא היה מאושר מאבא לעמוד במטבח ולטגן. אח שלי לעומת זאת אכל מעט מאוד. היה לו מנעד צר עד אפסי של מאכלים. הוא התקיים מבשר, סלט מלפפונים עם עגבנייה כרוטב, מלפפון חמוץ וצ'יפס. עקב המגבלה הזו והצורך הפולני להאכיל נהנו מאספקת צ'יפס די קבועה. לא התנגדנו. אמא לעומת זאת לא אהבה את כל הטיגון הזה. הלכלוך והבלגן שאבא שלי עשה בזמן הטיגון העלה לה את הקריזה. תוסיפו על זה את העובדה שהצ'יפס ידוע כזולל שמן ותקבלו אשה עצבנית שממלמלת מתחת לשפם. השילוב של ילדה חולנית וילד בעייתי באוכל ניצחו הכל ואנחנו אכלנו צ'יפס עד בלי די. בטיול לחו"ל לפני הצבא הגעתי ללונדון ושם בחנות השכונתית אכלנו כל ערב 'צ'יפס אנד פיש' בתוך נייר עיתון. הצ'יפס היה אחר, די סמרטוטי וספוג בשמן אבל הוא היה בחו"ל. היה לו טעם של נעורים והרפתקה. צ'יפס אחר שהתוודעתי אליו היה מצופה בקמח ומטוגן בשמן שמזמן נס ליחו. הוא היה טעים, היו איתו גם רצועות בצל פריכות אפשרות שלא הכרתי. זה היה השלב שהבנתי שיש הרבה אסכולות להכנת צ'יפס. כל אחד נשבע שהדרך שלו היא הנכונה. יש ששמים במים קרים מיד לאחר החיתוך ורק אחר כך מטגנים כאשר השמן ממש חם. אחרים מטגנים פעמיים. וריאציה נוספת היא בישול תפוחי האדמה לפני ורק אחר כך חותכים ומטגנים ואחרים באופן מוזר קונים צ'יפס קפוא ומוותרים על טקס ההכנה.
כשהילדים היו קטנים התפתינו מידי פעם וטיגנו להם צ'יפס. השילוב של כמות השמן, הסירחון שפשה בבית והזמן במטבח גרמו לנו לזנוח את זה מהר מאוד. עברנו לצ'יפס בתנור. דוחה. את הילדים זה סיפק. הם עוד לא הכירו מספיק טוב את הצ'יפס האמיתי ואכלו כל מה ששמנו להם על השולחן. קהל שבוי. צ'יפס בתנור ובקבוק קטשופ קנה לי הרבה רגעים טובים של שקט. לא מתווכחים עם שילוב מנצח. ככל שהם גדלו והתניידו מחוץ לבית הם התוודעו לצ'יפס האמיתי. רצועות רצועות של תפוחי אדמה מטוגנים לדבעי ליד המבורגר ענק או סטייק טוב. מראות קשים. מאז קשה לחזור אחורה ולכן פשוט לא מכינים. רוכשים. שהמטבח של מישהו אחר יתלכלך.
בתקופה כשעוד היה מותר לטייל בחו"ל אכלתי הרבה סוגי צ'יפס. הצ'יפס של מקדונלד, הצ'יפס במזללות בארה"ב ואייך לא גם באירופה. הם מומחים בטיפול בתפוחי אדמה. בשנים האחרונות נסעתי פעמיים לגרמניה לתערוכה. אכלתי שם צי'פס מעולה. מיגוון ענק של ארוחות עם קרטופלך בסגנון עדות אשכנז . נקניקיות ענקיות עם תפוחי אדמה מטוגנים, דוכני צ'יפס ברחובות שמוכרים רק צ'יפס. אכלתי ונאנחתי בהנאה, אין כמו תפוחי אדמה מטוגנים. באופן מפתיע נתקלתי שם גם בדוכן של לטקס, בדיוק כמו של אבא שלי אבל זה לסיפור אחר.
פברואר 2021