השבוע היה שבוע מלא חולי. אני שכבתי במיטה עם שפעת אכזרית שהידרדרה לדלקת ראות. במקביל המדינה חוותה התפרצות חולנית משל עצמה. כל השבוע שכבתי במיטה, צפיתי בטלוויזיה כי זה בערך הדבר היחידי שיכולתי לעשות ונאנחתי. האנחות היו כפולות, על עצמי ועל מה שמתחולל מסביב.
הכל התחיל לפני שבועיים בערך כאשר שר החוץ התחיל להיאנח. הוא הרגיש לא טוב והתלונן על חלושעס. מפה לשם החלושעס הפך להיות וירוס וירלי אמיתי שהפיל אותו למשכב שחלף אחרי יומיים. מיד כשהוא החלים אני כמו תמיד הצטרפתי לחגיגה. חשבתי שוירוס כמו וירוס יעבור מהר אבל החורף הזה משום מה חולני לי יותר מבדרך כלל. משכתי שבוע של הרגשה חצי טובה כי בפולניה לא לוקחים ימי מחלה ואז זה הכריע אותי. נשכבתי ולא הצלחתי להתאושש. בנתיים אצלינו במדינה הרוחות סערו ולאו דוקא בגלל החורף. הפגנות, נאומים והממשלה ממשיכה בשלה. אף אחד לא מדבר עם השני אבל כולם יוצאים בהצהרות בומבסטיות בתקשורת. לצד ריצת אמוק של הממשלה לכיוון החלטות הרות גורל, צעירים נרצחים ולכולנו מדמם הלב.
צפיתי בטלוויזיה מבעד לשיעולים הבילתי פוסקים שלי ומהר מאוד ברחתי באופן מודע מהערוצים שדיברו והדגישו ושוב הסבירו את ה"מצב". המחזות של אש ותימרות עשן לצד הפגנות וצעקות לא עזרו לי להחלים, יש מספיק ערוצים לזפזפ ולנסות לשכוח. נפלתי על סידרה מפעם, "סקס והעיר הגדולה" וצפיתי בה בהנאה רגועה. האמת שזה קצת הצחיק אותי לראות שוב את קארי עם סיגריה ביד חושבת את עצמה לדעת בניו יורק. מדהים אייך דברים השתנו ואולי לא כל כך. מה שכן זה עשה לי חשק לטיול חוזר ברחבי העיר הגדולה. בפעם הראשונה הגעתי לניו יורק עם השר הידוע שלא מת על טיולי ערים בקצב של חלונות ראווה. חזרנו ממיאמי ועצרנו שם לכמה ימים. היה ינואר, קפאנו מקור, עשינו וי על אטרקציות תיירותיות מסוימות וחזרנו ארצה בשמחה. בפעם השנייה כבר היה הרבה יותר טוב. היינו שלוש והיה מדהים. גם מוזאונים, גם חנויות (יותר מידי ויקטוריה סיקרט!), הרבה אוכל והמון קילומטרז' רגלי. שילוב קטלני ומומלץ. בטיול הבא החברה כנראה לא תשתנה כי אין כמו טיול בנות אבל יהיו עוד מקומות שלא הגענו אליהם בפעם הקודמת לצד חזרה למקומות שהיו נפלאים. בנות התכוננו זה יגיע.
לצד סדרות קיטשיות צפיתי בתכניות מקור כפי שמכנים אותן ושמתי לב למשהו מצחיק ועצוב. ראיתי את התכנית על שוד השעונים הגדול ממוזיאון האסלאם בירושלים. שוד שהיה תעלומה גדולה במשך שנים. ראיינו שם בעיקר את אהובת השודד הקיבוצניק אך גם חברים ל"מקצוע". היה שם אחד שבכתובית שתיארה אותו היה כתוב "השודד בדימוס". עד עכשיו הכתובית הזו מצחיקה אותי. מעניין מי אחראי על ההגדרות האלו. תחשבו הוא עבד במשך חייו כשודד ועכשיו הוא פרש והוא בפנסיה. לגיטימי לא? עוד משהו שהצביע השבוע עד כמה יש כאן זילות בערכים. אין בושה, הוא היה שודד!!! הוא דיבר שם באופן גלוי על התכנונים לשוד ועל הדברים שהוא עשה. קיבל במה וכתובית.
לא היה לי קל להיות חולה השבוע. בסופו של דבר הבום הגדול הגיע ואיתו מתנה בצורה של שני סוגי אנטיביוטיקה שמה לעשות זה עובד. החולשה מתחילה לפנות דרכה לתאבון, יש אור בקצה המנהרה. מצד שני הבומים שנשמעו בתל אביב היו חזקים ומדממים הרבה יותר. לא ניראה לי שיהיה קל להחלים מהם. לחיים יש יכולת להימשך ולעבור בלי שנשים לב. היומיום שלנו כל כך עמוס שלא תמיד קל לעצור ולהרים את הראש. הנטיה היא לצקצק בלשון, לאכול איזה לחם מחמצת עם חמאה ודג מלוח ולקוות שהכל יהיה בסדר. פתאום יש מין אוסף של דברים שמערערים לי את ההרגשה הסטואית הרגילה שלי. אני בשלבי הבראה, מתכננת לי טיולים בחו"ל ומאחלת לכולנו להבריא.
מרץ 2023