בחריץ הקטן של השמים שנפתחו הצליחה החברה מקנדה לנחות בארץ. שעות הפרידו בין הנחיתה בארץ וההחמרה בבידודיישן. היא נחתה וזה היה הסימן לשבועיים של מפגשים ובילויים שנקטעו בחלקם בשל השפעת שקפצה לבקר אותי. אחרי שנתיים של פרידה כפויה היה כייף לצאת ולהגיע למקומות רחוקים. חלק גדול מהבילויים היו בבתי קפה ומסעדות. אז מתיישבות ומזמינות וכשמגיע התור של הקפה המלצרים מעלים על עצמם את ההבעה האינטליגנטית. הזמנת קפה הרבה יותר מסובכת מכל פריט אחר בתפריט. יש כאן שילוב של אהבת קפה עם פלצנות גרידא. אין סתם להזמין קפה הפוך. ההוראות צריכות להיות מאוד מדויקות. מתחילים בסוג הכוס. בדרך כלל זכוכית. אחר כך המידה המדויקת של הקפה, החלב והמים. בשום מקום בעולם לפחות לא לידיעתי אין אפשרות לכזה פירוט. באיטליה מלכת הקפה הבלתי מעורערת מזמינים אספרסו, מקיאטו ועוד שתיים, שלוש גג אפשרויות נוספות. לא משחקים בקקה. קפה זה מה שהבריסטה מכין, הוא המלך של הקפה. אנחנו הישראלים לא מאמינים במונרכיות ובטח ובטח לא במלכי קפה. אנחנו נחליט על הקפה שלנו. למה מי יגיד לי מה אני הכי אוהבת? כשניסיתי להזמין את הקפה שלי בארה"ב לא הייתה שום הבנה מאחורי החיוך. על בסיס מים? חלש? לא מבינים אם זה לא ברשימה שעל הקיר. אפס גמישות ולמען האמת גם אפס טעם. באיטליה בכלל לא ניסינו, לא הייתה אופציה. באופן מפתיע או שלא הקפה שם היה מדהים אז שתינו בהכנעה.
בתי הקפה שביקרנו בהם היו מלאים עד אפס מקום. האמת לא ציפיתי למלאות הזאת. אמצע השבוע, חודש דצמבר ואני מופתעת. מה הם לא עובדים? אני לקחתי חופש והם? מדהים התיאום חופשה עם כל העולם ואשתו. אז אכלנו הרבה. היה שם סלט על כל אפשרויותיו, מאפים, ארוחות בוקר מיוחדות. הרבה לחם נהדר עם אגוזים ובלי, מחמצת או לא. שתינו סודה ואפילו מימוזה ותמיד התחלנו וסיימנו בקפה. לפעמים ניראה לי שהבריסטויים לא סובלים את כל הבקשות המוזרות. אמריקנו עם חלב קר בצד. הפוך רגיל רותח. הפוך בלי קצף. הפוך רק עם קצף. נראה לי שלעתים, רק לעתים הם מתעלמים מהבקשות. שר החוץ למשל מבקש בזכוכית, חזק ורותח. את הרותח הוא אומר בהדגשה. אין מצב שבריסטה שמכבד את עצמו יכין הפוך רותח. אז הקפה מגיע, נטעם ומיד נשלח חזרה לחימום. שירתח בבקשה. במהלך השבועיים שתינו גם קפה שלא עובר טוב אצל הרבה אנשים. אלו הפיינשמקרים שטוענים שזה לא קפה. שתינו נסקפה פשוט של עלית במקום קסום במיוחד בגבול 'חוטף עזה'. צמרת ממושב נתיב העשרה הקימה פרויקט מדהים שנקרא 'נתיב לשלום'. צפינו בסרט מרגש עד דמעות על האזור, המצב והפרויקט. עוד ועוד אנשים מגיעים ומקשטים את החומה בינינו ובין עזה בחתיכות קרמיקה צבעוניות. מתעקשים שצריך שלום. הדבקנו את חותמנו על החומה ואנחנו עכשיו חלק מהחלום. היה שווה, גם הקפה.
הביקור הסתיים ממש שנייה לפני שהשמים התחילו להיסגר מחדש. מזל שהספקנו להנות מהפגישה המחודשת ומהטיולים בארץ. מסביבנו עוד ועוד חולים ולא בקורונה. וירוסים עקשניים, סתם כי הגיע החורף. בתקשורת ובמשרד הבריאות משדרים לחץ, מכריזים על מדינות אדומות, מנסים לסגור קניונים. ממש כמו בשיר "הנה בא עוד גל גדול זהירות, רק לא ליפול". האם כולם בהיסטריה או שמא הלחץ צודק. מי יודע. מה שבטוח שבישראל מדינה ה'סמוך' וה'יהיה בסדר' לא מקפידים מספיק ולא בודקים כמו שצריך. מחפפים. מצד אחד מקפידים קלה כחמורה על הקפה ומצד שני לא ממש בודקים את הפרטים של התו הירוק. שר החוץ טוען כבר שנים שזה לא הקפה או הטעם של מה שנכנס לפה אלא ההרגשה. החוויה היא שמשאירה את החותם על הזיכרון שלנו. אפשר ליהנות באותה מידה מקפה העשוי מפולים איכותיים בקלייה מיוחדת ובטחינה ספציפית כמו מקפה סטנדרטי שאדם אהוב הכין.
דצמבר 2021