מי לא מכירה את החברה הזו שכאשר נפגשים היא מביאה את עוגת השמרים המדהימה שלה או את החלה המיוחדת. היא מניחה את מאפה השמרים שלה בנון שלנטיות ליד הפשטידה או הסלט הרגילים ששאר האורחים הביאו. המחמאות כמו תמיד מגיעות ובגדול. רק הריח של ההשמרים גורם לכולנו לרייר ולקנא. בקיצור המעצבנת הזו החליטה שהיא עושה לנו סדנת שמרים ומגלה לנו את סודותיה.
התכנסנו 4 חברות מלאות עוז ועזוז למפגש היסטורי זה. פתחנו אותו אייך לא בארוחת בוקר. אי אפשר לגעת בשמרים על בטן ריקה. לאחר ששבענו התחלנו לעבוד וגילינו שזה לא כזה פשוט. צריך להקפיד על כמה תנאים כי בלעדיהם הוד רוממות השמרים יסבלו ואסור שזה יקרה. מסתבר שמדובר ביצורים עדינים ומפונקים שצריך לדאוג להם לתנאי סביבה מיוחדים ולהרחיקם משלל מריעין בישין. מלח למשל אסור שיגע בהם באופן ישיר רק בעקיפין למי שלא יודע. כל התחום הזה של שמרים מוכר לי באופן אישי בעיקר משום שאין כמו לאכול מאפה שמרים טרי, מלוח או מתוק עם הסתייגות אחת, בלי שוקולד. אימא שלי נהגה להכין לנו בכל סוף שבוע תבנית של עוגות שמרים. בתבנית היו ארבע עוגות, שתיים עם שוקולד לאחי ושתיים עם פרג לכל השאר. הכנת בצק השמרים היה תהליך שהיא ביצעה באגביות יתרה אבל ההכנות היו רבות. אז השתמשו בשמרים טריים ובפרג טחון שהיה צריך לקנות בצרכנייה של המושב. היא תמיד דאגה להזמין מראש ולקנות אותם כבר ביום רביעי כי אחרת היה סיכוי שהמלאי יגמר. השלב הבא היה לשים את השמרים בכוס עם מים חמימים וסוכר. היום קוראים לזה ראש עיסה אז פשוט עשו לא נתנו לזה שם. לאחר הבעבוע של ראש העיסה מוסיפים את שאר החומרים ולשים. אנחנו לשנו במיקסר, אימא שלי לשה בידיים. אנחנו קיבלנו הנחיות ברורות לגבי הטמפ' במטבח ובאזור ההתפחה. חייב להית חמים כדי שיצא טעים. אימא שלי לשה והתפיחה בכל מזג אויר, מקסימום היא הוסיפה שמיכה מעל קערת הבצק. עמדנו שלוש נשים וביצענו את הוראות הרביעית. בדקנו את מזג האוויר, את עוצמת הלישה של המיקסר, הוספנו מלח (רק בסוף), חיממנו את הנוזלים, בדקנו את רשת הגלוטן והשתכרנו מהריח שהשמרים הפיצו. בשלב ההתפחה עזבנו את הבצק במטבח (הס פן תעיר) אך לא קפאנו על שמרינו להיפך למדנו והחכמנו. אין כמו שילוב של אוכל, שמש נהדרת וחברת נשים להנאה צרופה.
לאחר שהבצק תפח, נבדק וקיבל אישור התחלנו לעבוד על העוגות ועל החלות. לכל אחד מסוגי הבצק לפי המטרה יש גישה שונה. את בצק החלה מחלקים לארבע מגלגלים וקולעים. למעלה מורחים ביצה טרופה ושומשום, פשוט יחסית. לגבי העוגה זה קצת יותר מסובך. קודם צריך להחליט עם מה ממלאים. אני בחרתי בקינמון ואגוזים. נשמע פשוט אבל צריך לקלות את האגוזים בתנור ואח"כ לפורר. הקינמון לא מגיע לבד ומצטרפים אליו חמאה וסוכר. הכל ביחד נמרח על הבצק לאחר שעבר עליו המערוך. לאחר האפייה בטמפ' מבוקרת הגיע גם שלב הגלייז וגם לזה יש הוראות מדויקות. לאחר בוקר של עבודה בחברה מענגת כל אחת מאתנו יצאה עם בטן מלאה, חלה ועוגה.
זהו לאחר בוקר שכזה אי אפשר להרתיע אותי יותר משימוש בבצק שמרים. למדתי שאפיית שמרים מצריכה אמונה, ידע וסבלנות. השאלה הנשאלת היא האם בכלל מתאים לי בימים טרופים אלו ובסמיכות ליום האישה לצאת בהצהרות בומבסטיות שאני גם לשה ואופה. אז כן אין לי שום בעיה עם זה. אני היא זו שמגדירה לעצמי מה מתאים לי ומה לא. כאישה וכפמיניסטית אני חושבת שהשיח המגדרי הוא קודם כל בידינו הנשים. אנחנו הן אלו שבמעשיהן נייצר את הדרך הנכונה ונשפיע על ההווה והעתיד שלנו ושל הסובבים אותנו. מטבח או לא מטבח ההגדרה העצמית היא אישית, מורכבת וחשובה עם שמרים ובלעדיהם.
מרץ 2023