השבוע כחלק בילתי נמנע מהחזרת הגוף לכשירות שבתי להליכון. הכנתי את החדר על מנת שאוכל לבצע את הפעילות, משמע כיוונתי את המזגן לטמפ' מתחת לאפס והפעלתי את המאוורר. השלב הבא הוא שכנוע עצמי עמוק שאין ברירה. שתיתי קפה, עליתי על בגדי ההתעמלות פלוס סרט על המצח, נעלתי את נעלי הריצה ויאללה לעבודה. לא פשוט לחזור לכושר אחרי שבועיים של מינוס פעילות. שרירי הלעיסה היו היחידים ששמרו על הכושר בחופש, השאר היו במנוחה מוחלטת. מלבד הטמפ' בחדר, הנדבך השני שאני חייבת על מנת לשרוד על ההליכון הוא כמובן סידרה או סרט בנטפליקס. יש קשר ישיר בין איכות התוכנית שאני צופה בה לתוצר הגופני שמתקבל מהשילוב של שניהם. את הריצות הכי ארוכות שלי (מי ישמע כולה 2 ק"מ אולי פעמיים...) ביצעתי תוך כדי צפייה בסדרת מתח. אז עליתי על מכשיר העינויים והתחלתי לזפזפ. מיד נתקלתי במילה שאני אוהבת – טוסקנה. העיון בתקציר מצא חן בעיני, שילוב של סיפור אהבה, אוכל ונופים. מה רע?התחלתי לצפות וכבר עבר קילומטר אחד מתוך החמישה.
הצפייה שלי היא בדרך כלל עם עיניים ביקורתיות. יש לי שני ערוצים במוח, אחד צופה והשני מעביר ביקורת. בגדול הסרט מתאר את חייו של שף מתוסבך מדנמרק, שמקבל ירושה בצורה של טירה בטוסקנה. הוא מנסה למכור את הטירה, מתאהב במקומית מאורסת שגם מתחתנת אבל כמובן לא איתו. יש גם שנאת אב, פרידות, אהבות לא ממומשות, מכל טוב הרומן והבמאי. הנופים כמובן עוצרי נשימה, האוכל מעורר תאבון והשחקנים למען האמת לא משהו. בחרו דמויות שהן ממש 'אנטי גיבור' אבל יש גבול לכמה אנטי זה יכול להיות. חלק מהנאה זה לראות יפים ויפות ולקנא. הסרט ברובו מתרחש במטבח. מבשלים, טועמים, זורקים, מתאהבים, כועסים, משתכרים וכו וכו.... תהליכים שבמאי הסרטים מנסים לשכנע אותנו שמתרחשים בכל מטבח. מעבר לסטנדרט הלא הגיוני הזה יש תהליכים שלא קורים בעולם הביתי אליו אני משווה. מי למען השם עושה בשר על האש עם חולצה מכופתרת בהירה מפשתן ולא מזיע ו/או מתלכלך? אצלנו בבית מי שאחראי על 'בשר על האש' זה הבן הקטן הכי מועדף. קודם כל הוא מכין את הבשר. תוך כדי ליטוף הצלעות / פיקניה / שייטל / חלק שקר כלשהו, הוא מצליח לטפטף דם על הרצפה ועל הארונות ולעתים מגיע גם לתקרה. את הרוטב הוא מכין בשמונה קערות. הכיור מלא עוד לפני שהוא יצא לחצר והתחיל לפנק את הגחלים. כל הבית עובד אצלו ב 'תביאי לי סיר למה שמוכן / איפה יש בקבוק מים/ מה עם תפוחי האדמה ששמתי בתנור'. בלגן, המולה ולכלוך.
מכינים שם בסרט לחם שניראה מדהים. לשים את הבצק, אופים וטועמים ממנו טבול בשמן זית מתוך חרדת קודש. לא רואים שכל המטבח מלא בקמח והריצפה מלאה בכתמי שמן זית משובח. בד"כ לא מראים את אלו שמנקים ואם כן אז הם בטח עם חולצה לבנה!!! במטבח!!! ומחייכים תוך כדי. הלו! רק המחשבה על הכנת בצק עושה לי חידודין חידודין בגוף. בטיול לקנדה אחת החברות ערכה לנו ערב של חאצ'פורי. היא ממש הלוחשת לשמרים. המטבח שמר על ציביון אנושי, אבל היה צורך בניקיון לאחר מכן. החאצ'פורי דרך אגב יצא מדהים.
עולם הסרטים הוא עולם מושךהמאפשר לנו לצאת קצת מהמציאות הרגילה שלנו. יש שם היסטוריה, עתידנות, פנטזיה ואפשרות לחלום חלומות. אח, כמה הייתי רוצה לקבל ירושה של טירה בטוסקנה, ללבוש שמלה ארוכה ומתנפנפת ולאפות לחם עם קראסט מתפצח. הדפיקות של ההליכון החזירו אותי למציאות הלא כל כך מיוחדת, המשכתי לצעוד בנחישות וצפיתי בסרט עד תומו. זה לא היה האימון הכי טוב שלי אבל בואו, מתי כן...
יוני 2022