השבוע באחת מההתכנסויות הרבות לקראת השנה החדשה שמעתי הסבר שאהבתי למילה שנה. מעבר להגדרה של שנים עשר חודשים מסתבר יש עוד פירושים. אחד מהם הוא חזרה "שנה ואמר", עוד פירוש קשור למילה שינוי. בכל תחילת שנה חדשה אנחנו בוחרים את הדברים שאנחנו רוצים שימשיכו וישנו ואת אלו שאנחנו רוצים לשנות. לאור ההסבר המעניין הזה חשבתי על תהליך הכתיבה שלי. מה אני רוצה להמשיך ומה לשנות, אם בכלל.
ספרים הם חלק בלתי נפרד מחיי ומאז ומתמיד. מעטים הדברים שאני אוהבת יותר מאשר לקרוא, אוכל מנצח כן, אבל קריאה מיד אחרי. כקוראת מיומנת היה לי חלום חבוי עמוק עמוק בפנים לכתוב משהו, להגיד ספר ניראה לי יומרני מידי. מאחר והחלום היה חבוי השתדלתי לבנות עליו עוד ועוד חלומות רגילים, כאלו שאפשר להגשים בקלות. במהלך השנים הייתי עסוקה ואני עדין במימוש החלומות שלי. למדתי, הקמתי משפחה, נולדו ילדים, התקדמתי אישית ומקצועית, רכשתי מלא בגדים ונעליים, טיילתי בעולם ועוד ידי נטויה. מאחר ומימשתי עוד ועוד חלומות החלום החבוי החל להציץ ממקום מחבואו. ממש בתחילת הקורונה התחלתי לשרבט הגיגים ומשם הכל זרם. גיבשתי לי מסגרת, בחרתי שם והצבתי לעצמי מטרה – סיפור אחד בשבוע של 550 מילים עם התחלה וסוף. "דלית מעת לעט" יצא לדרך במרץ 2020 ומאז כתבתי כבר 267 סיפורים, חלקם אישיים יותר וחלקם פחות. לעתים הסיפור הוא תגובה על אירועים שקרו באותו השבוע ולעתים מחשבות עמוקות ותהיות קיומיות. אני מפרסמת כל יום שישי בצהריים את הסיפור שלי. לפי מקורות יודעי דבר זה היום והשעה הכי גרועים לפרסם פוסט בפייסבוק. מסתבר שיש חוקרים שבדקו מתי הכי שווה לפרסם והמסקנה היא: לא ביום שישי בצהריים. מה לעשות שזה הזמן שהכי נוח לי. השבוע מסתיים, יש פחות לחץ מהעבודה, אפשר לשבת בנחת עם קפה ועוגה ולהתעמק במה שכתבתי, לתקן ולפרסם. השלב הבא אחרי הפרסום הוא לנסות ולהבין אם יש מי שקרא את מה שכתבתי. הסתבר לי שאני לא מאלו שכותבים למגירה, להפך, אני כותבת כדי שיקראו ויגיבו. חלק מגיבים מיד, אחרים רק קוראים ולפעמים עושים לייק ויש שמגיבים בפגישות על אם הדרך. כל תגובה משמחת אותי, אני שמחה שיש פנים וקולות לקוראים, בעיקר כאשר מדובר בתגובות מהסוג הטוב.
תהליך הכתיבה שלי מתנהל כמעט תמיד באותה דרך. אחרי הפרסום ביום שישי אני לא חושבת על הסיפור הבא. בערך ביום שני או שלישי אני מתחילה להיזכר שטרם נגעתי במחשב ועוד מעט יסתיים השבוע. מהרגע הזה אני מתחילה לבחון מה קורה סביבי. אני מכנסת סוג של ישיבת מערכת שלי עם עצמי. מעלה רעיונות, מבטלת אותם מתחילה לכתוב על רעיון א' ומוצאת את עצמי מסיימת עם נושא אחר לגמרי. מדובר בסוג של רפיון אסוציאטיבי שקשור בכתיבה. חייב להיות טריגר ולעתים גם איסוף נתונים. הכתיבה עצמה מהירה למדי ובסיומה אני מניחה את המקלדת וחוזרת אליה רק לאחר מספר שעות או ימים. בקריאה חוזרת אני מתקנת ולעתים כותבת כמעט הכל מחדש. מזל שיש לי דד ליין כי אחרת הייתי משנה ומתקנת עד אין סוף.
לפני עשרים שנה השתתפתי בערב עם נומרולוגית קבליסטית. יש דבר כזה. באותו אירוע על פי השם של אמא שלי ותאריך הלידה שלי היא קבעה בצורה חד משמעית שיום אחד אני אפרסם ספר. היא לא הכירה אותי קודם ולא שאלה אותי שום שאלה אישית. פשוט הפילה את זה לחלל. המילים שלה התיישבו על חלום הכתיבה שלי ואולי הסיפורים הקצרים שלי הם חלק ממימוש הספר. את הסיפורים אני אמשיך לפרסם והשינוי לשנה החדשה הוא כתיבה מסוג אחר. אני מנסה לכתוב סיפור שנובע ממשהו פנימי אך הוא לא עלי. סיפור עם עלילה וגיבורים. לאן זה יגיע אין לי מושג, בינתיים אני נהנית מהתהליך.
ספטמבר 2022