שנת תש"פ הסתיימה ומחר מתחילה תשפ"א. עברה עלינו שנה לא פשוטה ומתחילה שנה שעתידה לוט בערפל. מאחר וכך עדיף להתרפק על זיכרונות מהעבר ולהתעלם מהשנה האחרונה. במשפחה שלי החג הזה לא היה שונה ביותר מהחגים האחרים. האוכל לא השתנה אף פעם לא בימי שישי וגם לא בערבי חג. מקסימום בפסח את הגפילטע עשו עם קמח מצה במקום עם חלה. הצימעס נשארו אותו הדבר וכך גם המרק עוף. בראש השנה הונחו על השולחן כמה קעריות עם דבש, תפוחי עץ ורימונים. הקפדנו לדקלם את כל הברכות לפי הסדר. שניהיה לראש ולא לזנב, שהשנה תיהיה מתוקה ושירבו זכויותינו כרימון. לקראת החג קיבלנו בגדים חדשים. בדרך כלל קנו בגדים חדשים פעמיים בשנה. בראש השנה ובפסח. לפי עונות השנה. בראש השנה קונים בגדים לחורף ובפסח לקיץ. לכל דבר יש זמן ומועד. למרות הקניות של החגים את רוב הבגדים שלבשנו אמא תפרה. את הבגדים בחרנו מהבורדה שהוא מגזין אופנה המכיל גזרות לתפירה. העיתון היה בגרמנית אבל זה לא הפריע לי להפליג בדמיון למחוזות רחוקים עם מזג אויר חורפי ובגדים ואוכל אחרים ושונים לגמרי מהחמסין הישראלי. היינו מתיישבות על הבורדה ובוחרות לאחר דיונים רבים את הבגד שהכי מצא חן בעינינו. לאחר בחירת הבגד עוברים לשלב בחירת הבד. בד"כ שאריות שהיו בבית או שאמא קנתה בלי שאנחנו היינו מעורבות בבחירת הצבע והסוג. השלב הבא היה הוצאת הגיזרה. אמא הייתה מוציאה את כל האינסטרומנטים הכוללים ס"מ מגולגל, סיכות, עפרון סימון, מחק סימון, מספריים ענקיים. היינו מניחות את נייר הפרגמנט על דף הגיזרות ומעתיקים לאט לאט את הגיזרה הנכונה. השלב הבא היה גזירת הבד ואחר כך תפירה בחוט מכלב. מה שנקרא תפירה "על יבש", בשלב הזה עוד אפשר לעשות תיקונים. בשלב הבא של התפירה הסופית על מכונת התפירה אין כבר אפשרות ליותר מידי תיקונים. מה שיוצא אני מרוצה. אני מה לעשות לא הייתי מרוצה. מהר מאוד הבנתי שעדיף בגד שמדדתי עלי מאשר שדמיינתי.
בראש השנה הקפדנו לשלוח 'שנות טובות'. היינו עולים ל"צבי" במרכז קרית עמל שכבר טרח והוציא את כל המלאי על מדף עץ גדול. בוחרים את 'שנות טובות', הכי אהבתי את אלו עם הנצנצים. חוזרים הביתה עם הכבודה וכל מה שנשאר זה להוציא את הרשימה של אמא. ברשימה היו כתובים אלו שחייבים לשלוח, אלו ששלחו לנו בשנה שעברה, אלו שלא שלחו שצריך להחליט אם לשלוח השנה ומכרים חדשים. בכל בית בישראל כתבו 'שנות טובות'. ניראה לי שזה היה החג הכי שנוא על הדוורים. קיבלנו כמו כולם שלל מעטפות ובשיא ההתרגשות המעטפה הייתה נפתחת לגלות את האוצר שבפנים. אי אפשר היה בלי השוואה מי קיבל הכי הרבה, מי שלח לנו וכמובן עידכון הרשימה.
המנהג הזה של איחולי שנה טובה לא נעלם לגמרי אלא שינה פניו בהתאם לשינויים שחלו בחיינו. הפסקנו לשלוח 'שנות טובות' בדואר אבל אנחנו מקפידים כל שנה לאחל לכל הסובבים אותנו שנה טובה. השנה חשוב שנקפיד על מנהג זה לא משנה באיזו דרך. הרבה מאיתנו חוגגים השנה לבד בבית גם אם ה"לבד" הזה מתבטא ב 5 אנשים במקום ה 30 הרגילים בשולחן החג. המחלה החדשה הכניסה לחיינו סיגנון חיים לא מוכר ולא אהוב יחד עם שינוי מבורך בחלקו אך האוצר בתוכו הרבה בדידות. מילים עם משמעות חדשה כמו סגר, קפסולות, זום, עבודה מהבית, ישיבות בטימז, רפואה מכוונת, משלוחים עד הבית ועוד כהנה וכהנה. חשבנו שפסח בסגר יהיה חוויה חד פעמית שלא תחזור אך מסתבר שטעינו.
כל שנותר לי הוא לאחל לכולם שנה טובה. שנה מתוקה. שנה מלאה בחיבוקים ואפילו נשיקות (למרות מורשתי הפולנית, מי היה מאמין שזה יחסר לי...) שנה של בריאות. שנה של טיולים בכל העולם. שנה עם האיחול שניראה לי הכי חשוב- שתיהיה בבקשה ומהר שנה רגילה.
ספטמבר 2020