יש לי שערות לבנות. הרבה , מעורבות בשחורות או כפי שקוראים לזה "מלח ופלפל". עכשיו זה מאוד טרנדי, ללא קשר למצב ה קורונה שרק גורמת לכולם לראות את השורשים. בשנים האחרונות יש מין טרנד כזה שכל מי שמגיל 3 כבר התחילו לצמוח לה שערות לבנות וצובעת מגיל חמש מפסיקות לצבוע ומעלות פוסטים על שלבי הפרידה מהצבע והצבעית. הפוסטים מדברים על השלמה עצמית, כניעה למוסכמות, יציאה מעבדות לחירות ועוד כהנה וכהנה פוסטים קורעי לב. אני חברה בשתי קבוצות כאלו ובעצמי בוגרת תהליך הפרידה. התחלתי לצבוע בסביבות גיל 40 ,סתם התחשק לי לשנות. צבעתי באדום בוהק כי תמיד חלמתי להיות אדמונית או ערמונית כפי שתמיד הייתה הגיבורה בסיפורי הרומן הרומנטי. בחיפה ברחוב החלוץ הייתה חנות ספרים קטנה ומאובקת, מאוד מאובקת ניראה לי שחלק מהתקפי האסטמה שלי התחילו שם אבל לכו תדעו. בחנות הזו היינו מחליפות ספרים תמורת תשלום קטן. היינו בוחרות מספר ספרים וניגשות לקופה, המוכר היה מוציא בדל עפרון פותח את הספר ומשרבט מספר. ככל שהספר היה ישן יותר ומרופט יותר שילמנו פחות. בספריה העירונית החלפתי את הספרים הרציניים והאינטליגנטים וברחוב החלוץ העדפתי את הרומן הרומנטי. על הכריכה מבחוץ הופיעה תמיד יפיפייה עם שערות גולשות כהות, או ברונטיות שזה בעצם ג'ינג'ית... לספרים היו שמות שהבטיחו עלילה רומנטית להפליא כאשר בסופה הגיבור סוחף בזרועותיו את הגיבורה הצנועה, יפה, עדינה שקרה לה איזה אסון ואז הוא הבין עד כמה הוא אוהב אותה. כשחושבים על זה יש לספרי הרומן הרומנטי שבלונה קבועה. יש גיבורה יפיפייה ומיוחדת שהיא תמיד האנדרדוג שמגיעה למקום/עבודה /טירה/השלם את החסר ואז היא מכירה את הגיבור הכהה/ גבוה/ אתלט / עשיר/השלם את החסר ומתאהבת בו. הוא תמיד במערכת יחסים עם איזה קלפטע שמעוורת את עיניו עד שקורה משהו לגיבורה ואז פתאום הוא שם לב אליה ומבין שהיא היא הבחירה המושלמת ומאז הם חיים באושר ועושר עד עצם היום הזה. אז הייתי אדמונית, והיו לי גוונים בלונדיניים והחלפתי תספורות וצדדים של השביל וגידלתי וקיצרתי ואהבתי לשנות אבל אז ראיתי כמה בנות עם שיער מדהים בשחור ולבן ונזכרתי שגם לאימא שלי היה שיער כזה אז אולי זה יתאים גם לי. הצובעות ברינה מתחלקות לשתי קבוצות. המושכות את הזמן בין צבע לצבע. בהתחלה מיד לאחר הצבע הן נראות נפלא, השיער צבוע למשעי אבל אז לאט לאט עם חלוף הימים מבצבצות להן כל מיני שערות עם כל מיני צבעים ומציירות שביל עבה ובולט באמצע הקרקפת בצבע אחר. המושכות מסרבות להיכנע לאיכסה ומוצאות פתרונות כמו איסוף השיער, התעלמות בסגנון אם אני לא רואה אז אף אחד לא רואה עד שאין ברירה וכלו כל הקיצין והן צובעות. הצבע נבחר מהמלאי שנשאר בבית או שמצאו בסופר ומה שיוצא אני מרוצה . המקפידות האובססיביות, כמוני, מקפידות ללכת לצבעית כל שלושה ארבעה שבועות לצורך "שורשים", מסרבות להניח לשערה לבנה סוררת לבצבץ כי זה ניראה מוזנח ובעיקר עסוקות כל הזמן בריצה האינסופית כנגד הזמן והגנטיקה . העול להקפיד אינו פשוט ולעיתים חשבתי לעבור לקבוצת המושכות אבל המעבר הזה היה מצריך כמה שיחות עם ה פסיכולוג שאני לא הולכת אליו. אז החלטתי שדי וצריך לבצע, הלכתי על גמילה משמעותית והפסקתי בבת אחת. היו ייסורי גמילה אבל הסתפרתי קצר והדפתי בעוז את כל המהלכות אימים (בעיקר נשים מקבוצת המקפידות) שאני אראה נורא ואזדקן בבת אחת ולמה אני עושה את זה ומה השתגעת? אז זהו התהליך היה לא פשוט אבל יותר קל משחשבתי והיום אני יכולה להכריז שאני כבר אחרי. אני כבר לא ערמונית והנסיך על הסוס הלבן שקוע בכורסתו ובכרסו. מה שנותר לי זה להתהדר בנוצותיי הלבנות שחורות וליהנות בימי ה קורונה משקט נפשי עד כמה שניתן בתקופה מוטרפת זו, מה גם שעדין נותרו דברים אחרים שכן זקוקים לטיפול, מה לעשות אי אפשר להיות מושלמת בהכול.....
אפריל 2020