ליל הסדר זה בעיקר זיכרונות. כמשפחה שהגיעה משתי תפוצות רחוקות מאוד אחת מהשנייה פולין ותימן הרי
שליל הסדר היה שני הפכים גמורים. בצד הפולני חגגנו בליל הסדר עם שארית הפליטה שהייתה מורכבת מדודה
אחת ובעלה האנטיפטי. במשפחות פולניות תמיד יש את זו שלא מדברים איתה ואת זה שלא מזמינים כך שתמיד
ה יינו מקסימום 8 אנשים. לא פלא שהעדפנו לחגוג עם הצד התימני. נכון שגם לשם הגיעו כל שארית הפליטה כי
האחיות היו נשואות לאשכנזים אבל היה שמח ורועש, לא היה מקום לכל השולחנות והכיסאות, שברנו ביצה קשה
אחד על הראש של השניה, קראנו את כל ההגדה ובסוף תמיד שיחקנו "ברווזים ברווזים בואו הביתה ".
כשהיינו מגיעים לסבא וסבתא קודם כל היינו רצים למעלה לעדינה ואליעזר הדודים שגרו בצד השני של הרחוב.
שם היינו פוגשים את הבני דודים (ארבעה מתוך כמעט שלושים). גלילה הייתה גדולה ממני בשלוש שנים. גדלנו
באותו הכפר. ממש לפני שנה היא נהרגה בטיול בחו"ל. גלילה לימדה אותי לרקוד "הרועה הקטנה" והסבירה
ארוכות אייך עושים "אבו עגילה" ולמה מגהצים את השיער לפני שיוצאים. כשהיינו קטנים תמיד ידענו שגלילה
חולה. היא קיבלה כל חודש זריקה והלב שלה היה לא בסדר. לא ממש שיתפו אותנו הילדים אבל שמענו מהשיחות
של המבוגרים. וכשגדלה הגיע גם ניתוח הלב. דיברו על זה בחרדת קודש. ניתוח מסובך, סכנת חיים. החליפו לה
מסתם בלב. גלילה חזרה עם צלקת ענקית שהתחילה מתחת לסנטר ירדה עד אמצע החזה והמשיכה עד מתחת
לבית השחי. צלקת נוכחת, אדומה וגדולה. את גלילה הטריד מאוד אייך היא תלך לים. נסענו להדר עם אימא שלי
לחפש לה בגד ים מתאים. מצאנו בגד ים עם סגירת קולר. איזה אושר, יכולנו ליסוע יחד לחוף השקט בבת גלים
כמו תמיד.
במהלך השנים גלילה החליטה שהיא לא מסתירה את הצלקת ובאופן מפתיע כבר לא ראינו את הצלקת, הייתה
ולא הייתה. לפני כשלוש שנים הצטלבו דרכינו ועבדנו יחד במשך שנה . קשה להסביר כמה כייף להגיע למקום
עבודה חדש ולדעת שיש מישה י שתמיד תהיה בעדך ואיתך. דיברנו, התייעצנו וצחקנו מאותם דברים. יש אנשים
שהם איתך גם כשלא רואים אותם כל יום וכך היה לי עם גלילה.
כשנודע לי שהיא נהרגה הציף אותי עצב נוראי. נפגשנו כל בני הדודים בלוויה ובעקבות כך יצרנו עוד פגישה. היינו
אמורים כולנו להיפגש ביום השנה למותה ולצאת גם לטיול לזיכרה. במקום זה בגלל הקורונה הכול נדחה ואנחנו
יושבים בבית ומעלים זיכרונות.
ליל הסדר זה הרבה מאוד זיכרונות, עכשיו גם גלילה שם ועצוב לי כל כך.
ערב פסח 2020