בשבת האחרונה למדתי קצת היסטוריה ונחשפתי לעבודות אומנות מסוגים שונים. חברה הציעה שניסע לאירוע של סטודיואים פתוחים בדרום תל אביב. כאוהבי אומנות ידועים הסכמנו ונסענו. הגענו לאזור שחלפתי על פניו יותר מפעם אחת, הכרתי את הבתים הארוכים והמוזנחים שיש שם אך לא ידעתי מה הם צופנים בתוכם. בביקור למדתי שלשכונה קוראים קרית בעלי המלאכה. היא ממוקמת ליד התחנה המרכזית החדשה ומורכבת מבניני "רכבת" ישנים שנבנו במיוחד לבעלי מלאכה שהוצאו מהעיר. את השכונה בנו בשנות ה- 60 והיא מורכבת ממספר מיבנים ארוכים כמו "רכבות" בגובה של 4 קומות שהיוו אז סביבה משופרת למי שעבר לשם. גם שמות הרחובות מתאימים למטרתם, רחוב המרץ, המפעל התנופה והעמל. עם השנים את בעלי המלאכה החליפו אומנים רבים והיום מתקיימת שם סצינת אומנות לוהטת.
הגענו בשבת בבוקר מלאי עוז ועזוז לראות אומנות וחיפשנו קפה, ככה בקטנה לפני שנצבור חוכמה ויופי, לא מצאנו. במקום קפה עברנו קומה קומה סטודיו, סטודיו והתבוננו. היו שם ציירים בשלל סגנונות, פסלים, אומני קרמיקה ועוד. פסעתי בין האנשים וחשבתי על עצמי ועל אומנות. האם אני באמת יודעת להעריך מהי אומנות טובה. הדרך שבה אני שופטת אומנות היא פשוטה ביותר - אוהבת או לא אוהבת. פשוט וקל.
אני לא הייתי מהילדות האלו שידעו לצייר ולהדביק וליצור יצירות מרהיבות. אין לי ולו שמץ של כישרון מהסוג הזה. אני חייבת הוראות ברורות ומורה צמודה. חוסר הכישרון שלי בא לידי ביטוי כששיחקנו 'תן קו' או בשמו הידוע Pictionary, אף אחד לא ממש הבין למה התכוונתי. ציירת אני לא. ממש לפני מספר חודשים השתתפתי במספר שיעורים בעבודות חימר ושם גיליתי למרבה הפתעתי שאני נהנית לפסל. הצלחתי ללא הדרכה או הכוונה מיוחדת לפסל דמות די מוצלחת. עוד לא אבדה תקוותי ועושה רושם שיש לי כיוון לעתיד הפנסיונרי שלי.
כשהילדים היו קטנים הם הביאו ערמות של "ציורים" ושלל יצירות מגלילי נייר טואלט וקרטונים של תרופות שאספנו באדיקות והעברנו לגננות. בדרך כלל הכבודה הייתה עוברת ישירות לפח האשפה לאחר יום או יומיים של קריאות התפעלות מצידי. אומנים גדולים הם לא היו או שבעצם דיכאתי כל שמץ של יצירה שאולי כן הייתה להם. בהתחלה הייתי מלאת התפעלות מהשירבוטים שלהם ולכל ילד הייתה תיקיה מסודרת עם ציורים. חשבתי שאם יום אחד אני אגלה שמדובר בפיקאסו אוכל להוציא מהתיקייה את הציורים מתחילת דרכם ולהתפאר. מאחר והשירבוטים די חזרו על עצמם התיקיה לא התמלאה ואפילו התרוקנה. הבנים הופנו כלאחר כבוד למגמות יותר מתאימות ונשלחו לרוץ אחרי כדור כדי להביא לידי ביטוי את הכישרונות החבויים שלהם. באופן מפתיע הבת המועדפת התגלתה כאומנית מוכשרת. בתיכון היא למדה במגמת אומנות ועבודת הגמר שלה מוצגת במקום מכובד בסלון. כיום היא בשנה האחרונה של לימודיה בHIT וכל פעם מחדש אני נפעמת מהרעיונות היצירתיים שלה. למרות שכנראה ממני היא לא ירשה את הכשרון היא פורחת בתחום שאין לי בו יותר מידי הבנה וטוב שכך.
פסעתי לי בין האומנים המוכשרים, ניסיתי להבין מה אני אוהבת ומה לא מבין היצירות הרבות שראינו שם. רכשתי יצירה אחת וחלמתי על יצירות אחרות. היו שם דברים מופלאים. כל הבוקר שמענו קולות רמים ולא ברורים, משהו בין הטפה לגערה כולל מוסיקה, מאחת הקומות. כשהתקרבנו לשם הסתבר שלא רק אומנים יש שם אלא גם כנסיה לדיירי האזור מה שהוסיף לשונות התרבותית ולאווירה. יש שם ערב רב של אנשים, אומנים מחסנים אבל קפה לא מצאנו אז עברנו לאזור אחר בתל אביב. בשכונת בעלי המלאכה יש ריח מיוחד באוויר אולי של יצירה ואולי מדובר בשאריות של ריחות מבעלי המלאכה מפעם. לכו לבקר, שווה שם.
ינואר 2023