יום העצמאות הוא החג היחידי שבחיים לא עבדתי בו. משפט תמוה לכל אדם מין הישוב אבל לא לאחות שכל חייה המקצועיים עברו עליה בבתי חולים. עובדה ידועה לכל אחות שמעבר לעבודה הלא פשוטה ויש שיאמרו אפילו מאתגרת, קיימת עוד חובה מאוד משמעותית. אם בחרת לעבוד בבית חולים עבודה בסופי שבוע ובחגים היא עובדה. אי אפשר להתחמק מזה. סופי שבוע הם כבר הרגל, כל אחת ואחד בוחרים את המשמרת שמתאימה למשפחתם ולאחות האחראית. הבעיה הגדולה היא החגים. לכל חג יש כמובן ערב חג, לילה שאחרי הערב חג, בוקר של החג וערב ביום של החג. אם החגים נמשכים יומיים הבעיה כפולה ומכופלת. כולם חייבים לעבוד ללא יוצא מהכלל. כל פעם שמתקרב חג כל אחות מתחילה לעשות חשבון. אייך עבדתי בחג האחרון? כמה ימים החג הזה? מי הייתה בחופש בחג הקודם (כי אז היא בטוח תעבוד בחג הזה)? לאן אנחנו מוזמנים? מה התכניות עם החברים? האם כדאי לי לעבוד בחג הקרב בתמורה לחופש בחג הבא? חשבונות משמעותיים עם השפעה על כל המשפחה. דוגמה קטנה לדיון אישי משמעותי: אם נניח חמותי הזמינה אז יתכן ששווה לי לעבוד ולשלוח אותו עם הילדים. שיהנה. כמובן שלהתנדב לעבוד בחג יוצר רווחים. כולם מרחמים עלי כי אני חייבת לעבוד. הסבב המשפחתי ממשיך למרות שאני לא מגיעה לארוחת החג. האחות האחראית נותנת תמורה על זה שחסכתי לה כאב ראש. התמורה היא בדרך כלל חופש בחג הבא.
מדובר כאמור בחשבונות לגיטימיים. מה לעשות שאצלי החשבונות היו הפוכים. ילדיי שיחיו, היו ילדים מאתגרים. ישיבה על כיסא ליד שולחן מעבר לארבע דקות הייתה משימה בלתי אפשרית. מאחר וכך תמיד העדפתי לעבוד בערבי חג. התנדבתי. בחג עצמו ניתן היה להוציא את הילדים לטיולי התשה מוציאי אנרגיה. כל אופציה שקשורה בריצה, טיפוס, מסלולי הליכה וכדומה עדיפים מאשר להישאר בין 4 קירות. ערב פסח הוא חג בעייתי מבחינת סידור העבודה. קשה למצוא מתנדבים. במשך שנים אני התנדבתי לעבוד בערב פסח. כמובן שזה היה בתמורה להבטחה שאקבל חופש ביום העצמאות. כל עוד הילדים היו קטנים הסידור עבד מצוין. בערב פסח הילדים הלכו לישון בבית, במיטה שלהם. לא עמדנו בפקקים, לא קיטרתי על אף אחד, לא קניתי מתנות. פשוט מושלם.
את יום העצמאות לעומת זאת חגגנו בגדול. מדובר בחג האולטימטיבי לילדים מהסוג שלי. חוגגים בחוץ, ללא שולחן וכיסאות ותמיד עושים פיקניק עם הרבה חברים. בשנים הראשונות עוד מצאנו פיסות יער שוות. ככל שהשנים עברו התחלנו לחפש מקומות בטווח נסיעה סביר, מבודדים, עם צל ותנאים סבירים. לא קיים. כל עם ישראל מחפש מקום כזה והפקקים והצופף בהתאם. זה היה השלב שהתחלנו לחגוג בבתים. האמת יותר עדיף. המתכונת נשארה אותו דבר רק ביתר נוחות. בשר על האש – הסמל המרכזי של החג, סלטים ומנות אחרונות בכמות שלא מביישת מסעדה מקומית. כבר מזמן אמרתי שאנחנו עם שחי על מילוי קיבתו. כמה יותר אוכל ככה אנחנו יותר מאושרים להיות עם חופשי בארצנו.
כבר שנים שאני עובדת בתפקידים בהם אין צורך לעבוד בסופי שבוע וחגים – כן השלב הזה מגיע כאשר עולים בסולם התפקידים. אני כבר לא עושה חשבונות או מתכננת את החגים. הגעתי לשלווה ולנחלה. בשנה שעברה חגגנו את יום העצמאות עם המשפחה הגרעינית בלבד. השנה חזרנו למתכונת הרגילה וחגגנו עם החברים. כמו תמיד אכלנו עד בלי די, קיטרנו שהיה יותר מידי אוכל, החלטנו שבשנה הבאה נכין פחות. העלינו זיכרונות. צחקנו מאותם בדיחות קבועות. המצב הפוליטי עלה גם עלה על השולחן. בקיצור כמה טוב שחזרנו לשגרה. חג עצמאות שמח לכולנו.
אפריל, 2021