יש לי תכונה אחת שאני פחות אוהבת, אני דחינית. אם אפשר להתעלם ולקוות שהדברים יסתדרו מבלי שהתערבתי אני מאושרת. שר החוץ לעומתי, לא מניח לדברים והוא מתנפל על כל משימה. מתכנן הכל לפירטי פרטים, קובע לו"ז, בודק, מוודא, שוב מוודא ולא מרפה. אני משתדלת לא ללחוץ ולחכות שיהיה לי זמן או שהמשימה תתבצע מעצמה. מידי פעם כשיש לי זמן או כשנחה עלי הרוח אני פורצת במרץ רב באיזו משימה וגם אז לא תמיד מסיימת אותה. בין המשימות הרבות שיש לי כמו (אייך לא) לסדר את התמונות של הילדים באלבומים, יש אחת פתוחה מ 2017 שטרם הספיקותי לטפל בה. כשהורי נפטרו עשינו סדר בארונות ומצאנו מלא מסמכים, חלקם חצי אכולים מעכבר שהסתובב בבית. מדובר במסמכים מימי אנו באנו, כתובים בפולנית או אולי בגרמנית מהתקופה שאבא שלי, אימו ואחותו עלו לארץ. מצאנו את הסרטיפיקטים המזויפים שאיתם הם עלו לארץ ועוד כהנה וכהנה. לצד המסמכים יש גם מעיל מיוחד שהיה בארון של סבתא שלי. הם קראו למעיל פלץ והוא עשוי מפרווה של חיה כל שהיא כנראה כבשה ורקום בעבודת יד מבחוץ. אנחנו הכרנו את המעיל אבל הוא היה בסטטוס של הנרות הללו. זאת אומרת לנו היה מותר להסתכל בלבד אבל אסור היה לגעת. תיכננתי למסור את כל הכבודה הזו לאיזה מוזיאון ואפילו יצרתי קשר עם בית התפוצות אבל איך שהוא זה לא התקדם. לרגל הארוע המשפחתי שחל היום אחותי הגיעה מארה"ב וחשבתי שזו הזדמנות טובה לנסות לקדם את המסירה ולשלב ביקור במוזאון שהפך עם השנים מבית התפוצות ל'אנו ANU '. אז חשבתי. ביצעתי רק חצי מהתיכנון. מסתבר שלא כזה פשוט למסור מסמכים ו"אוצר" משפחתי. התבקשתי לצלם את הכל ולשלוח לאוצרת של המוזיאון שתחליט אם זה מעניין אותה. עכשיו נותר לי לחכות להחלטה שלה. לגבי הביקור במוזיאון קיימתי גם קיימתי. נסענו השבוע למוזיאון ונפלנו על סיור מודרך בנושא נשים יהודיות פורצות דרך. חייבת להגיד שהתאכזבתי לטובה, היה מרתק.
מסתבר שהמוזיאון בכסותו החדשה שם לו בין היתר כמטרה לספר על תרומת הנשים בהיסטוריה של עם ישראל, תחום שדי נשכח אצל כותבי ההיסטוריה היהודית הסטנדרטית. במהלך הסיור התוועדנו לכמה וכמה נשים יוצאות דופן. למשל הרבנית אסנת אדוני בראזני שחיה במאה ה17 במוסול ועמדה בראש ישיבה. תארו לעצמכם היום אישה למדנית שמנהלת ישיבה. מה שנקרא בחלום הליל בצאת הכוכבים. שמענו על הלני המלכה, על דונה גרציה, שרה לוי תנאי, אסתי לאודר והלנה רובינשטיין. אישה נוספת שאני בטוחה שאף אחת , כמוני לא שמעה עליה היא קלרה למליך שלה רבים מאיתנו חייבים תודה. קלרה הייתה האישה ששינתה את שוק העבודה בארה"ב. ב1909 היא הייתה מנהיגת שביתת תופרי חולצות הנשים שעבדו בתנאים קשים ביותר. השביתה הסתיימה בניצחון השובתים מה שגרם לשיפור בתנאי העובדים. הניצחון הזה הוביל בהמשך לשינויים רבים במשק העבודה בכל מה שנוגע לזכויות עובדים שאנחנו נהנים מהם עד היום.
מיצג מיוחד שאהבתי עד מאוד הוא 'השמלות השקופות'. שמלות שעשויות מניילון שקוף כסמל לכל אותן הנשים השקופות בהיסטוריה של העם היושב בציון. אני מודה שחלק נכבד ממה ששמעתי בסיור שמעתי בפעם הראשונה בחיי. לצד מסע מרתק בגלגוליו של העם היהודי יש גם אזורים העוסקים בהומור היהודי, אזורים לילדים והכל צבעוני, ידידותי וסופר מעניין, בהחלט מומלץ. דווקא היום כשאני חוגגת עם כל המשפחה הקרובה והרחוקה, הביקור במוזיאון והנבירה בהיסטוריה המשפחתית שלנו קירב אותי להורי. השילוב המרתק של תימן ופולין, עם כל המורכבות והשונות מייצגים את מהות העם היהודי כפי שמציגים כל כך יפה ומרתק במוזיאון. אני בטוחה שהורי חפציבה לבית לוי ואריה שטיינקלפר היו מאושרים איתנו היום ומאחלים לזוג הצעיר מזל טוב ושרק נרבה בשמחות.
יוני 2023