כולם עושים כושר. עוד מלפני הנכלולית הזו שהושיבה את כולנו בבית. חשוב לשמור על כושר. זה טוב ללב לשומן, לתקציב של חדר הכושר, בקיצור טוב לכולם. מה לעשות שאני שונאת כושר. אף פעם זה לא בא לי טוב. מי שגדל בטבעון או קריית עמל כפי שנהגנו להגיד פעם זוכר שכבר מגיל מאוד צעיר שחינו. הלכנו לבריכה לבד!! ולמדנו בקורס שחיה . כושי היה המציל. הייתי ממש קטנה בת אולי 5 או 6 שנים, אין כבר את מי לשאול כולם נשא הרוח כולם סחף האור וכו... שחינו כל הזמן. כשהתחלנו את החטיבה בכיתה ז היו לנו ממש שיעורי שחיה מטעם בית הספר. כל פעם 40 בריכות לפני שבכלל אמרנו בוקר טוב אחד לשני ולפני שיכולנו לשזוף את העיניים בבנים עם הספידו... כבר אז שנאתי ספורט. כשלא שחינו הקפנו את הגבעה כשיורם צועק מרחוק. רצנו עד שנעלמנו לו מהעיניים ואז זחלנו וכך הלאה . לא בא לי טוב כל הענין הספורטיבי הזה , לסחוב בגדי ספורט לבית ספר, בגדים שהאופנה הייתה רחוקה מהם מיליון שנות דור, חולצה לבנה ! עם סמל ומכנסי התעמלות מי ישמע. בתיכון בכלל הגזימו 3 פעמים בשבוע ספורט. אם אצטרך להסביר פעם לפסיכולוג מאין נובעים השורשים לשנאת הספורט שלי אולי אני אתאמץ ואזכר בשיעורי הריתמיקה בגיל 4 יתכן ושם החלו שורשי האיכסה ... עם השנים התנסיתי בכל ספורט אפשרי )אפשרי מבחינתי כן?!( אירובי, מדרגה, פילאטיס, הליכה עם חברות שזה היה הכי סביר אבל כושר לא יצא מזה ...עד שמצאתי את שלומי ומאז כבר כמה שנים שאני מתאמנת בחדר כושר. עושה דד ליפטים, דוחקת משקולות, עובדת על הזוקפים, קצת טי אר אקס....בקיצור מבינה "גדולה " אבל עדין שונאת כושר!!!! והנה בזמן קורונה כשאני לא מפסיקה לאכול ולהתבהם על הספה עם בינג'ים בנטפליקס אני מוצאת את עצמי מתגעגעת. קצת כן, אין צורך להגזים. אני כל הזמן משכנעת את עצמי שאני מתגעגעת לשגרה לא לכושר. יתכן.
הגיג קורונה מספר 3