הפוסטים בנושא אונס והטרדה מינית מצליחים להוציא אותי מההימנעות הרגילה שלי. אני קוראת ומצטמררת. אי אפשר להישאר אדישים ל"תרבות האונס" בישראל. עצם הזכרת המילה תרבות ואונס במשפט אחד גורמת לעורי להיות חידודים חידודים. אין שום תרבות באונס. להפך – מי שאונס הוא חסר תרבות למרות שאני בטוחה שיש אנסים שחושבים שהם תרבותיים. אבל הם לא. המונח "תרבות האונס" הוטבע על ידי פמיניסטיות בשנות השבעים של המאה הקודמת. "בתרבות אונס הגישה הרווחת כלפי אלימות מינית היא של התעלמות, סובלנות, סלחנות ועידוד למעשי אונס. התנהגות אופיינית בתרבות האונס כוללת: החפצה, האשמת הקורבן וזילזול בחומרת מעשי האונס". כל הכבוד לנו אנחנו טובים בעוד משהו חוץ מלהידבק בקורונה. ילד שברור לו שהוא "נסיך" ומקבל הכול על מגש של זהב בטוח שמגיע לו להשתמש בך גם אם את לא רוצה. מי שואל אותך, את לא חלק מהעניין. את כאן על מנת לשרת את יצריו ואם החברים איתו אז למה לא, שגם הם ייהנו קצת. לא אבא'לה?
צעדת השרמוטות החלה בשנת 2011 לאחר ששוטר קנדי טען ש"אם אתן לא רוצות שיאנסו אתכן אל תתלבשו כמו שרמוטות (Sluts )". נשים יצאו לרחובות על מנת למחות נגד העובדה שהטענה הזו בכלל נשמעת. האשמת הקורבן כי יש קשר בין צורת הלבוש והפגיעה המינית מגיעה מפיהם של הפוגעים ובאי כוחם. "מארגנות המחאה בחרו בכוונה במילה הלא פשוטה Sluts או בעברית 'שרמוטות' דווקא בגלל המשמעות השלילית שלה. זו מילה שקוראים בה לכל אישה כדי להצדיק אלימות מינית בעיני התוקף, החברה והמערכת שנועדה להגן עליה. לא משנה מה את עושה את מסתכנת שיקראו לך שרמוטה, שיגידו שאת ביקשת את זה, שאת פתיינית ומחטיאה, שיטילו את האחריות על משהו שנעשה לך – עליך".
בחברה הישראלית יש מכל טוב כולל 'תרבות האונס' במלוא הדרה. כן בגלל זה ילדות בגיל יסודי צריכות ללכת לבית הספר חנוטות במכנסיים ארוכים גם בימי החום. כן בגלל זה אם את הולכת עם חצאית או שמלה אז מותר לצלם לך מתחת כי אני מקורב. כן אם את שיכורה מותר לעשות לך מה שבראש שלי או יותר נכון מה שבזין שלי. כן אם אנסתי בריטית אז מקבלים במבצע כיפה לבנה ומחיאות כפיים בכניסה. כן נפיץ שלטים מזוהמים ליו"דניקיות החדשות, שיבינו מי המלך כאן. מה כבר יקרה? השעיה? יופי קצת ימי חופש בבית, תענוג.
הידעתם? אחת מתוך אחת מוטרדת (גם אני לפחות 4 פעמים שאני זוכרת היטב), אחת מכל שלוש נשים עוברת פגיעה מינית במהלך חייה. אחת מכל חמש נשים עוברת אונס. אחת מכל חמש ילדות עוברת פגיעה מינית. עד גיל 12 שיעור הבנים הנפגעים מינית זהה לשיעור הבנות.
אז כן אני מביעה בקול רם את מה שאני חשה עמוק בפנים. אני לא מוכנה לקבל את תרבות ההשתקה. תרבות ההפחדה. תרבות האינוס הקולקטיבי שכולנו עוברים. ילדים וילדות גברים ונשים. זה קורה לכולנו. לא רק שם. זה קורה קרוב לא רחוק. אל תגידו בלב לי זה לא יקרה. כל אחד ואחת מאיתנו צריך.כה להיות שותף במחאה. אי אפשר לתת לזה להתקיים בעולמינו הכאוטי גם כך. רובינו נמנעים להביע את המחשבות. מדובר בנושא לא פשוט. לא רוצים להכניס את זה הביתה. צר לי אבל הגענו לשלב של אין ברירה. ביחרו את הקבוצה המתאימה לכם והביעו את דעתכם. צאו מאזור הנוחות. השינוי לא יקרה בנימוס. הוא יקרה רק כאשר נקיא את ההתנהגות הבלתי אנושית הזו. אל תתנו יד להאשמת הקורבן. חשוב לזכור שמי שאשם הוא הפוגע בלבד.
את לא אשמה !!!!
ספטמבר 2020