ארזנו שתי מיזוודות קטנות עם בגדים וריגשות אשמה, כי מי נוסע לחו"ל בזמן מלחמה ונסענו. שבוע של הפסקה מהלחץ והפוליטיקה כי מי לעזאזל תיאר לעצמו שביוני עוד ניהיה במצב הקטסטרופלי הזה. היעד נבחר על פי ההמלצה של החברים איתם נסענו וגם בגלל הטיסה הקצרה. שעתיים ואנחנו בעולם אחר. האמת הופתעתי, לא תארתי לעצמי שבולגריה כ"כ יפה. הטבע כאן הוא פשוט לא יאומן, ירוק ושופע מלא מים ומרחבים אין קץ. הערים או הכפרים לעומת זאת קצת פחות מלהיבים. נראה שהם נתקעו אי שם בימי השילטון הקומוניסטי וההשפעה ניכרת מאוד. כמו כל ישראלי ממוצע הסתכלנו על שטחי האדמה הענקיים והלא מפותחים ומיד בנינו מגדלים באוויר. הכנו תוכנית מפורטת אייך אפשר לנצל את שיטחי הקרקע הנהדרים והריקים לגידולים חקלאיים עם תשואה טובה. קחו דובדבנים למשל. בארץ המחירים שלהם מרקיעי שחקים כאן בבולגריה מדובר בעץ שנמצא בכל חצר, פשוט הושט ידך וגע בם. אז הושטנו, העצים פשוט כורעים תחתיהם מרוב פרי ואנחנו קטפנו ואכלנו בכל פה.
בכל הנוגע למקומות הלינה/בתי מלון בבולגריה מיד הבנו שאין קשר בין ההמלצות ה"נלהבות" בבוקינג למציאות. סיגלנו לעצמנו שיגרת התנהלות וביקשנו לראות את החדרים לפני שקיבלנו החלטה אם להישאר או להמשיך לחפש. מסתבר,שציון 9 עם תגובות בנוסח "מדהים, צוות נהדר ואדיב" משמעו בית מלון בנוסח בורדל עם קירות אדומים, מיטה זוגית בגובה של 20 סמ מהריצפה וסדינים פירחוניים ממש כמו בפולניה עילית. בית מלון אחר שהיה חדש ומדהים מבחינה עיצובית התברר לאחר שהתלהבנו ונשארנו ששכחו להוסיף מעלית והכי חשוב בחום של 35 מעלות - ללא מזגן או אמצעי קירור אחר. אז נכון שהתרנגולות שקרקרו מעבר לרחוב והכבשים שפעו הוסיפו נופך אותנטי לחוויה אבל החום היה לא פשוט.
האוכל בבולגריה די סטנדרטי ולא נרשמו קריאות התפעלות מיוחדות. המליצו לנו כמובן על בניצה ובכל סלט הם מגרדים מלמעלה גבינה בולגרית אבל מעבר לכך לא נתקלנו באוכל שונה ומיוחד. כל זה לא מנע מאיתנו לאכול בלי הפסקה ולדחוק הצידה את אזהרת המסע של דיאטה החל משבוע הבא.הטבע כאן מדהים, טיילנו ביער עם שמונה גשרים מעל נהר שוצף ועלינו ברכבל לראות שבעה "אגמים" שנוצרו מהפשרה של קרחוני עד. ממש הרגשנו שיש כאן תחרות עם השיר, 'אחד אלוהינו' וכל מה שנשאר זה רק להכניס משמעות אחרת למספרים. למשל תשעה כלביא - תופעה עצובה של כלבים ענקיים שמוצאים בכל מקום משוטטים להם חופשי ללא בעלים צמודים אם בכלל. הימים חלפו ואנחנו ממש בסיום השבוע המענג שחווינו. כמו תמיד אחרי נסיעה לחו"ל הדיכאון מתחיל לזחול פנימה. היה קשה להתנתק מהחדשות ועכשיו קשה לחזור אליהם. התמונות של הצפון הבוער קשות מנשוא. הלחימה בעזה ממשיכה והמחשבה על מה יהיה לא מניחה.
אני מסתכלת על ההרים המושלגים, הבריזה הקרירה שנכנסת מהחלון הפתוח וחושבת על הרצל והחזון הציוני. אז נכון שבולגריה לא הייתה אף פעם אופציה אבל מה רע בלשגות בדמיונות. יש כאן שטח של 110.000 קמ"ר ו 6 מיליון תושבים. השטח של ישראל הוא 22.000 קמ"ר ואנחנו 9.5 מיליון תושבים מופרעים ומסוכסכים בינהם, אז תעשו את החשבון לבד..
יוני 2024