פעם ביצים מהכפר היה הכי נחשב. בשבת היינו נוסעים לכפר חסידים לבקר את סבא וסבתא. בתקופה ההיא רק למעטים היה רכב פרטי ולכל מקום התניידנו בתחבורה ציבורית וברגל. הלכנו ברגל עד למרכז של קרית עמל. חיכנו לאוטובוס 331 שהגיע מנצרת או 332 שהגיע מנצרת עלית שהיום שידרגו אותה לנוף הגליל. נסענו עד התחנה של יגור ואז הליכה אינסופית ברגל עד סבא וסבתא. בדרך עברנו ברחוב "הראשי". ברחוב הזה גרו פעם אלו שלא היה להם משק. בעלי מלאכה כמו הספר, הנגר ובעל המכולת. היום זה כל מי שחשקה נפשו בבית עם גינה בלי משק חקלאי על הראש. משם פנינו לרחוב הכי הארוך שהכרתי. רחוב הפועל המזרחי. הרחוב היחידי במושב שהיה לו שם. לימים גם הרחובות האחרים קיבלו שמות אבל הוא היה הראשון. סבא וסבתא גרו בסוף הרחוב.
הכי כייף היה להגיע לכפר. לאוכל היה טעם אחר. טעם של כפר חסידים. את סלט העגבניות סבתא חתכה ביד ולא על הקרש. המרק עוף היה בצבע צהוב כהה ולא צהוב חולני פולני כמו שהיינו רגילים. החמין היה יותר מרק מאשר עיסה כבדה ודביקה. אוכל אחר. בחצר היו רפת, מחסן, טרקטור, לול עם תרנגולות ועוד לול יותר קטן, בקיצור לונה פארק. היינו רצים בחצר ומבקרים כל פינה. ברפת הכרנו את כל הפרות לפי השמות שהיו כתובים על הקיר. השמות היו מאוד ייחודיים: שחורה, לבנה...ליד הרפת היה מתבן עם חבילות חציר שטיפסנו עליהם וקפצנו למטה. אם היינו מגיעים באמצע השבוע אז בכלל היה כייף. היינו מצטרפים לטרקטור ויורדים לשדות. לפעמים סתם לנסיעה. לפעמים לראות אייך חורשים ולפעמים לקצור תירס לפרות. לשבת על העגלה הגדולה מאחור, לטפס על הערימה ולאכול את התירס חי כמו שהוא.
בלול חיפשנו ביצים. התרנגולות הסתובבו בחצר ואכלו מכל הבא ליד. בתוך הלול היו להם ארגזים עם קש ושם הן הטילו את הביצים. לפעמים הן גם הטילו בקינים אחרים כמו על הקש במתבן. ממש בייצי חופש. מיד לאחר שהתרנגולת הטילה את הביצה היא הייתה מקרקרת בקול. מכריזה בפני כולם על ההצלחה הכבירה שלה וזה סימן לנו את מיקום הביצה. אספנו אותן טריות וחמות. את הביצים ארזנו אחת אחת עם נייר עיתון והן הושמו כלאחר כבוד בסל. כשהגיע הזמן הלכנו לרפת. הסתכלנו אייך חולבים. הפרות ידעו להיכנס לתאי החליבה לבד. לכל אחת היה המקום הקבוע שלה. אליעזר או שלום היו מחברים את מכונת החליבה הקטנה לעטינים המלאים של הפרות והחלב היה נאסף לכדים גדולים. לסבא הייתה רפת קטנה הכל נעשה ביד. היום היו קוראים לזה רפת בוטיק.
בכפר אף פעם לא היינו לבד, תמיד היו עוד בני דודים. לא רק אנחנו אהבנו לבוא לבקר את סבא וסבתא. המבוגרים היו יושבים בחוץ מתחת לעץ ומתווכחים על פוליטיקה. שמאל לעומת ימין, ליברלים לעומת סוציאליסטים. ויכוחים מרים וקולניים. לא שונה ממה שאנחנו עושים היום. סבא היה יושב כמו מלך בחדר הגדול. נשען על מלא כריות. אנחנו הקטנים היינו יושבים סביבו ומקשיבים לסיפורים על חמורים ופלפל חריף. שילוב מעניין.
כשהגיע הערב חיפשנו כוכבים בשמים וכשספרנו שלושה ידענו שהשבת יצאה. הכדים של החלב כבר הועמסו על הטרקטור. אנחנו הילדים התיישבנו, מי על הכנף ומי מאחור עם הכדים ויאללה למחלבה. אמא ואבא הצטרפו עם הבייצים ונסענו הביתה לטבעון.
במהלך השבוע אמא הכינה לנו ביצה לארוחת ערב. לפעמים היו יוצאים לה שני צהובים מביצה אחת וזו הייתה חוויה מיוחדת. בכלל הצהוב של הביצה מהכפר היה יותר כתום מאשר צהוב. הטעם היה של הכפר. טעם של סבא וסבתא.
יוני 2020