כשגרנו בטבעון הייתה לנו חתולה. קראו לה פִישוּ. היא הייתה פחיסתית מדופלמת שהסתובבה בשכונה והמליטה מידי פעם גורים שהלכו ולא שבו. היא הייתה רזה ומכוערת אבל שלנו. אנחנו היינו אנשי חתולים. לפחות ככה חשבנו. כשאימא הייתה קטנה קראו לה "כֶצַלֵ'ה" (חתול ביידיש) וכשמה כך היה. גידלנו רק חתולים לפחות עד שעברנו לכפר חסידים. לשכנה ברחוב למטה הייתה כלבת ביגל בשם לייקה. אהבתי אותה אהבת נפש אבל היא הייתה שלהם.
היה גם תוּלִי. עוד חתול עם שם מקורי. הוא לעומת הזקנה היה יפה, פרוותי, חכם ואהב את הבית. הוא היה מדהים לפחות ככה אני זוכרת. לא נגע באוכל שעמד על השיש, שזו מעלה שאין לזלזל בה. הוא אכל רק כשנתנו לו. הייתה לו עוד תכונה מדהימה. הוא ידע לקפוץ על הידית של הדלת ובהמשך למד לדפוק בדלת. כל פעם כשהוא רצה להיכנס הוא היה נעמד ליד הדלת ודפק בחוזקה עם הזנב. מאחר ולא ידענו מי דופק תמיד פתחנו לו. מידי פעם הוא היה נעלם. ל"התחתן" ככה הסבירו לנו. הוא היה חוזר מלוכלך ופצוע מהקרבות על בחירת ליבו. אבל אז הוא נעלם. כנראה שהיה קרב שהוא הפסיד בו ומאז לא ראינו אותו.
המעבר לכפר חסידים התרחש בסוף כיתה ד'. הייתה משאית. ארזנו הכל, כולל את סבתא מַמֶה וכמובן גם את פִישוּ. אין מצב שעוברים ומשאירים אותה מאחור (את החתולה...). עברנו לסבא וסבתא כי הבית עוד לא היה מוכן. את פישו שמנו בלול, שתתרגל. הלול (תרנגולות) היה רייק. כשהיינו קטנים היו שם אפרוחים עם מחמם גדול ושחור מעל. הם הצטופפו מתחת למחמם ואנחנו אהבנו להחזיק אותם על הידיים.
לפני פסח גידלו שם את תרנגול ההודו שאכלנו בליל הסדר. הכי כייף היה להגיע ולצעוק לו "מתי פורים, מתי פורים". למי שלא יודע זו קריאה שתרנגולי הודו מבינים וגם יודעים מתי פורים. הוא היה עונה בקירקור גדול "אדראדראדר". חכמים. בחצי השני של הלול היה המטבח המאולתר של סבתא. המטבח היה פעיל ממש לפני הסדר כשכל הבית כבר היה כשר ואסור להכניס חמץ.
אז פִישוּ גרה בלול לתקופה מסוימת. חשבנו שזהו אפשר להוציא אותה. היא בטח כבר התרגלה. אז הוצאנו אותה. טעינו. היא נעלמה. היו חיפושים, יצאו משלחות, אבל האבידה לא נמצאה. עברנו לבית החדש והתרגלנו לחיים בכפר. פתאום הגיעה ההודעה. אז לא היו פלאפונים ולא בכל בית היה טלפון אבל המסר שהגיע היה שפִישוּ חזרה הביתה לטבעון. החתולה שכבר אז לא הייתה צעירה צעדה ברגל לבד מעל 10 ק"מ, ללא וויז או גוגל מאפ, עד טבעון. היא הגיעה רזה ומותשת והשכנים שזיהו אותה טיפלו בה. ממש סרט הוליוודי בסגנון לאסי שובי הביתה או המסע המופלא. היינו גאים בה.
היו התייעצויות ובסוף הוחלט שהיא תישאר בטבעון אצל השכנה. מהדיווחים שקיבלנו היא העמידה עוד שורה שלמה של גורים וחיה באושר עוד מספר שנים.
מאז פתחנו דף חדש ולא רק חתולים הסתובבו לנו בין הרגליים אלא גם כלבים. היו להם שמות מקוריים כמו בוני, מוקי וגם ליידי אבל זה לפעם אחרת, בכל זאת צריך לשמור על כבודה של פִישוּ המלכה האם.
מאי, 2020