אז חגגתי אתמול יומולדת 60 והשיר של הגבעטרון נמצא במקום הראשון של ההשמעות. שיר שנכתב לכבוד קיבוץ מתאים ללא כל ספק לכל מי שמגיעה לגיל המיוחד הזה. בגיל שישים אפשר ורצוי לפקוח עין, לבדוק מה היה ולתכנן את מה שיהיה. פעם זה ניראה לי גיל של זקנים, ממש בסוף הדרך ועכשיו כשאני כבר שם מסתבר ששישים זה הארבעים החדש. אני בת שישים שמחה ומאושרת מלאת עוז ועיזוז ועם הרבה תובנות שצברתי עם השנים.
יש תובנות שקשורות במשפחה. שר החוץ ואני היינו זוג צעיר ונמרץ עם הרבה דם חם ודעות נחרצות. עקב כך קירות ביתינו היו נטולות תמונות. לא הצלחנו להסכים ולו על תמונה אחת. הוא כמובן רצה לתלות את התמונות הכי מכוערות בעולם ולא השכיל להבין את היופי של התמונות שאני אהבתי. מאחר ושנינו עקשנים, סרבנו להתפשר. אז לא היו תמונות. עם השנים המצב השתנה והיום יש הרבה תמונות על הקירות. הצלחתי לשכנע את שר החוץ שהטעם שלי מדהים ושעיצוב הפנים זה שלי. הוא אחראי על עיצוב החוץ. לקח לנו זמן התובנות האלו. בסופו של דבר שני הצדדים צריכים לצאת עם משהו ביד. עוד תובנה משפחתית היא בנושא הילדים. אין ספק שילדים זה דבר חשוב ואהוב אבל בעירבון מוגבל. כשהם קטנים יש שעות שעדיף שהם יהיו במיטה ובגילאים מסוימים הם צריכים לצאת אם לא לומר לעוף מהבית. הגענו לשלב הזה. יש לנו סופסוף בית ריק ואנחנו נהנים. אין כמו לשבת בסלון עם תחתונים וגופיה ולא לעשות חשבון לאף אחד. הבישולים, הניקיונות וההתחייבויות הנוספות תלויים רק בי, לא בהם וזה משחרר. אז למרות או אולי בגלל התובנה המאוד ברורה שלי בנושא אני מסתכלת על הילדים שלי ומרגישה גאווה גדולה. ניראה לי ששר החוץ ואני הצלחנו טפו טפו, בלי עין הרע, חמסה חמסה, שום בצל.
עוד תובנה חשובה קשורה לחיים באופן כללי. צריך לדעת לשחרר, לא לצאת למלחמות שלא יודעים אייך הם יגמרו. למשל המלחמה במשקל. מלחמה מיותרת. אוכל הוא אחת ההנאות הכי גדולות שיש. אז נכון שצריך לאכול במידה ואסור לתת לאוכל לנהל אותנו אבל הלו, טוויגי אני כבר לא אהיה. מי שלא שמע על טוויגי סימן שהוא לא בשכבת הגיל לתובנות האלו. יש הרבה מלחמות בחיים וצריך לדעת לשחרר. להיעלב פחות ולדעת לעשות חשבון של מה חשוב ומה לא. בריאות למשל היא דבר חשוב. ככל שהגיל עולה מפלס הגניחות עולה יחד איתו. פה כואב שם מציק. יושבים עם חברים ומשווים תהליכים ותוצאות של קולונוסקופיה. כל אחד נהיה מומחה בתחלואות הגיל השלישי ובתרופות פלא שעזרו למאן דהו אי שם על הגלובוס. הגוף מתחיל לסמן שצריך להתייחס אליו בכבוד. מהמרפאה מתקשרים כי מזמן לא ביקרתי. לא שהתגעגעתי אבל אם מבקשים לא אבוא? יוצאת עם רשימת בדיקות. מצד אחד חשוב לבדוק מצד שני כפולניה אמיתית אני יודעת שאם בודקים אז מוצאים. זה מביא אותי לתובנת תוצאה - אי אפשר לשלוט על הכל. תבונה לא פחות חשובה היא שצריך למלא את החיים בחברים אמיתיים. אין לי כוח וחשק לאנשים שלא עושים לי טוב. חברים טובים זה מצרך יקר ערך. צריך להשקיע. להיפגש, לטייל ולבלות יחד. לצאת מהנוחות של הסלון בבית ולגרום לדברים לקרות. יחסים טובים דורשים השקעה ולדעתי שווה להשקיע. חברים חשובים לא פחות הם הכלבים האהובים שלי. ג'ק הפגום וטלי המזדקנת. מי שאין לו כלב לא מבין כמה אושר הם גורמים. אהבתם טוטאלית ונוכחותם מרגיעה. נכון הם מלכלכים ותלותיים לא שונה מהילדים והבעל אבל כפי שאמרתי צריך לדעת מה חשוב ומה לא ובעיקר לשחרר.
החיים הם מערכת לא פשוטה שתלויה בהרבה איזונים. על מנת להיות מאושרים צריך לדעת מה לשים מכל צד של המאזניים. העבודה, המשפחה, החברים, הבית, התחביבים, הקורונה ועוד מליון דברים. הכל נמצא, רק צריך לבחור. הניסיון הנרכש עם השנים יוצר את היכולת לעשות את האיזונים הנכונים. אני יכולה להגיד בלב שקט שאני מאושרת ומרגישה שהצלחתי לאזן.
אוגוסט 21