לפעמים המציאות מכה לי בפנים ולא נותנת לי לברוח. פתאום, טוב לא ממש אבל בשביל הדרמטיות, ביום שישי אחד בשעה 12 בצהריים הבנתי שלמרות שאני מנסה להתחמק ולהדחיק הגיל מזנב בי בלי רחם. הגעתי להופעה בזאפה והבנתי שאני עונה על ההגדרה של: באה בימים, זקנה, מבוגרת, ניתן לבחור יותר מהיגד אחד. הכל התחיל כשדיברנו על שירים ישראליים. מישהי זרקה לאוויר "אולי נלך להופעה של הגבעטרון?" לאחר שנייה של היסוס נפל הפור. הרוב הביעו הסכמה ומה שנותר זה רק לחפש תאריך מתאים.
כאשר נמצאה ההופעה שהתאימה לכולם נמלאתי שמחה וצהלולים. שירי הגבעטרון מלווים אותי שנים רבות, למרות שאני לא מאלו שגדלו על בירכי השירה העברית או איזו שירה כלשהי. לא נהגנו לשמוע מוזיקה בבית מלבד רשת ב' בקולי קולות. היה לנו פטיפון בסלון בתוך רהיט מיוחד שנפתח מלמעלה עם מראה ומקום לתקליטים שהיו בודדים בבדידותם . אחד של שירים ביידיש בביצועו של איזה חזן וכמה קטנים עם שיר אחד בכל צד של איזו זמרת שאינני זוכרת את שמה. בצעירותה אימא שלי אהבה לרקוד ולבלות אבל חיי הנישואים והילדים הפכו אותה לממוקדת מטרה של אוכל ניקיון ואל תבלבלי לי את המוח עם שירים ותקליטים. הנאה זה לחלשים. את שירי הגבעטרון הכרתי בנסיבות משמחות אחרות. בתנועה שרנו שירים רבים שאחר כך הבנתי שהם שירים רוסיים. מי לא מכיר את "לבלבו אגס וגם תפוח" ועוד יפים וטובים. בריקודי העם הכרתי עוד שירים ורובם היו בביצוע הגבעטרון. עד היום כשמשמיעים ברדיו את 'עצי הצפצפות' אני מיד מתחילה לרקוד במחשבותיי ומחכה לרגע שהחתיך התורן ירים אותי אל על. את שיר העגורים אני בכלל זוכרת לטובה בגלל חבר שהיה לי ושסיפר לי על אהבתו לשיר. מיד האזנתי והתאהבתי בשניהם. כך עברו השנים וזיכרונות יש לי בשפע מהשירים שאני שרה בהנאה רבה עם הגבעטרון ולכן היה זה אך מתבקש ללכת להופעה. כבר בכניסה הבנתי שהגיל הממוצע כנראה יותר מבוגר ממני, מה שבמבט שני גרם לי להבין שהגיע הזמן להחליף משקפיים. היו קצוות בעקומה. ראיתי שתי ילדות שכנראה ליוו את סבאסבתא. הייתה קבוצה של צעירים שלבשו חולצות "חוגגים לאימא 70". הייתה גם תינוקת שאייך לא בכתה באמצע ההופעה ואנחנו כמו שאר הזקנים שהיו שם רטנו בידענות "נו מה הם חשבו כשהם הביאו אותה להופעה, באמת" . היו גם כסאות גלגלים ועובדים זרים אבל הרוב היו "זקנים" בגילנו. מדובר למי שלא הבין בגיל הכי שווה. זקנים אבל מלאי מרץ. מבוגרים אבל עדין זוכרים את רוב מילות השירים, באים בימים אבל חלקינו כבר בפנסיה ונהנים מהחיים ויש שאפילו מתכוננים לטיול הגדול שלאחר השחרור.
אחרי שבלסנו (אני) והיטבנו גרוננו בסנגרייה חמה (השאר) התחילה ההופעה. לבמה עלו חברי הלהקה והחלו לשיר בלי הפסקה במשך שעה וחצי. נהנתי עד מאוד אבל אייך אפשר בלי קצת ביקורת, א- ביסלע בלשון הזקנים מהחצי תפוצה שלי. השירים היו כמובן נהדרים והייתה אווירה של שירה בציבור שאני אוהבת אבל הבגדים וכל השאר , שומו שמים והאזיני ארץ. ניראה שהם קיבלו את הבגדים מהמחסן בקיבוץ של לפני חמישים שנה. נצנצים עם ג'קטים תואמים מבד לא הכי נושם אפעס. בחייאת חברה אנחנו כבר לא שם. אין סיבה ללבוש בגדים שמתאימים למאה הקודמת למרות שבמחשבה שניה אם הם היו לובשים חולצה בסגנון רוסי עם רקמה מקדימה זה היה הרבה יותר מוצלח. בסיכומו של ענין הייתה הופעה סבבה, אני בשלבי השלמה עם הגיל הכרונולוגי שלי, אהבתי את העובדה שההופעה הייתה בצהריים כי בערב כבר מזמן הייתי נרדמת, החברה הייתה טובה, הייתה לי סיבה להעביר ביקורת , החיים יפים.
פברואר 2023