פעם במספר שנים מגיע הזמן להחלפת הרכב שברשותי. על פניו נשמע תהליך פשוט. יש היצע של רכבים, בודקים, בוחרים וזהו. מה לעשות שלסובבים אותי, בין אם קשורים להחלטה ובין אם לא יש לצורך להיות שותפים לתהליך. ממש נותני עצות מקצועיים. מה אני בעצם צריכה מהמכונית בה א נ י מתנייעת. לא הרבה. אני רוצה להיכנס למכונית להתניע וליסוע. המזגן חייב להיות מצוין וכך גם הנוחות. כמו כן אני זקוקה לבגאז' בגודל סביר פלוס, בכל זאת נולד נכד וצריך מקום לעגלה שלא לדבר על מקום לשלוש מזוודות כאשר אני והחברות נוסעות לטיול השנתי באילת. זהו. נראה לי בקשות הגיוניות ומספקות. ברם אולם, נותני העצות, נשים וגברים כאחד מרגישים צורך בילתי מוסבר לשתף אותי בדעותיהם לגבי הרכב שלדעתם כדאי שיהיה לי.
לאחר מחשבה עמוקה ניראה לי שלנותני העצות יש משהו משותף - גודל הרכב, גודל המנוע, גודל הבאגז, גודל הצמיגים בקיצור מסתבר שלדעתם הגודל כן קובע. גודל המנוע מסתבר משמעותי ביותר. הם יסבירו ארוכות על ההבדל בין 1600 טורבו או 2000 דגם ישן או סתם 1000. המהדרין או מביני העניין האמיתיים מדברים בכלל בכוחות סוס שמיד מעביר אותי בדהרה לדמיונות מעולמות אחרים. למען האמת הרבה לפני, כבר לא הקשבתי כי ברגע שמתחילים לדבר איתי במספרים אני מפסיקה להקשיב.
מגודל המנוע השיחה גולשת למוצא הרכב. יש להם דעות מוצקות על כל רכב וארץ המוצא שלו. פעם האשכנזים הובילו. עד היום ידוע שעל מכונית מתוצרת גרמניה אפשר לסמוך בעיניים עצומות וההוכחה היא המרצדס, הפולקסוואגן והאאודי. מה לעשות שאלו מכוניות שלא ממש בליגה שלי. האנגליות נעלמו ממפת הרכבים הסטנדרטיים, הצרפתיות קצת ירדו מגדולתן והאיטלקיות אף פעם לא כיכבו. הצ'כיות התגלו בשנים האחרונות ועד לא מזמן אכן הייתה לי סקודה שמאוד אהבתי. יש עוד קצת אירופאיות סנוביות כמו השבדיות אבל הוולוו החשמלית תישאר בגדר חלום. יש את האמריקאיות שיש להן יתרונות כמו גודל ונוחות אבל הן שתייניות דלק ידועות. מה שמסתמן בשנים האחרונות שהכי שוות הן המזרחיות. מזרח אסיה כמובן, יפן, קוריאה וסין. יש מבחר רב של מכוניות מהמוצא הזה בכל גודל ומכל סוג, צריך רק לבחור.
מאחר שכולם יודעים שהגודל לא קובע עוברים נותני העצות לביצועים. כאשר מקשיבים לשבחי הביצועים של המכוניות אפשר ממש להסמיק. היא סוחבת נהדר, בעליות משאירה את כולם מאחוריה. היא מגיעה למאה תוך איקס שניות, ההילוכים שלה ממש חמאה, מערכת המיתלים הקידמיים ללקק את האצבעות ועוד ועוד. כל אחד ואחת מספרים על ההיכרות האינטימית שלהם עם הרכב או ההיכרות האינטימית עם מה שכתוב על הרכב בעיתונות המקצועית. הבן האמצעי שלי יכול לדבר שעה על כל סוג רכב שקיים. יש לו תשובה על כל שאלה גם אם לא שאלתי אלא רק הזכרתי את המילה אוטו/ מכונית/רכב. הוא שולט בכל הנתונים של כל הרכבים הקיימים. פעם הוא כמעט קיבל דום לב כשעבדנו עליו שהרכב הבא שלנו יהיה ניסאן מיקרה.
אז מה היה לנו כאן - גודל, ביצועים ועכשיו הגענו לתחום קצת פחות משמעותי או מאוד משמעותי תלוי למי -הצבע. גם בנושא הזה יש דעות נחרצות לכאן ולכאן. שר החוץ ממש לא אוהב מכוניות עם צבע כהה כמו שחור. לדעתו במדינה חמה כמו שלנו גם כך כל כניסה לרכב בקיץ היא סכנת נפשות אז כאשר הרכב שחור הרי שמדובר באסון. אני דווקא ממש פתוחה למכונית בצבע שחור או אדום, בולט כזה ומיוחד. הכי מוזר זה השמות של צבעי המכוניות. אפור עכבר, ירוק בקבוק, ורוד בזוקה ועוד שמות מוזרים בסגנון הזה. לי למשל היה מאוד מתאים צבע מתחלף בהתאמה לבגדים. מה רע? או פרחים על הדלתות. עיצוב אישי בהתאמה, לחלום תמיד אפשר. מכונית עוד לא בחרתי, אני פתוחה להצעות....
אוגוסט 2022