השבוע חגגנו את שבוע האחות הבינלאומי. פלורנס שלנו המייסדת הראשית נולדה ב 12/5 לפני מעל 200 שנה ואין כמו יומולדת כסיבה למסיבה. בכל רחבי הארץ אנחנו האחיות מרימות לעצמנו השבוע ומזכירות לכל מערכת הבריאות ולשאר העולם כמה אנחנו חשובות. כפי שלכולנו יש את פלורנס ניינטינגל אני בטוחה שלכל אחות יש את הפלורנס האישית שאליה היא נושאת את העיניים. הרבה פעמים מדובר ביותר מאחות אחת. אחיות שהיו משמעותיות והתוו לה את הדרך. גם לי יש את האחיות האלו שמלוות אותי ויושבות לי על הכתף. מכל אחת מהן לקחתי משהו. האחות הראשונה שהייתה לי משמעותית הייתה המדריכה במחלקת ילדים בבי"ח רוטשילד. זו הייתה ההתנסות האחרונה שלי בלימודים, ממש לפני הסטאז'. עד לאותו הרגע לא הייתי בטוחה לאיזה תחום אני אלך אבל מהרגע שנכנסתי למחלקת ילדים הבנתי שזה הבית שלי. אינני זוכרת את שמה רק שהיא הייתה מטבעון. אני כן זוכרת את החיוך שלה ואת ההרגשה שהיא נתנה לי ולכל הסובבים אותה. הלכתי אחריה וחשבתי לעצמי שכזו אחות אני רוצה להיות.
אחות נוספת שהשפיעה עלי הייתה אחות אחראית במחלקה גריאטרית בבי"ח פלימן. קראו לה שושנה ובאופן מפתיע פגשתי את בנה לפני חודש במסגרת עבודתי, הוא רופא ילדים. האמת היה מרגש. עבדתי שם כתלמידה ואני נושאת אותה עימי עד היום. לשושנה היה קטע עם ניקיון ועם רייח. המחלקה הייתה גריאטרית והרייח הרווח במחלקות כאלו היה שתן מעורב בליזול. לא אצלה. הניקיון שם היה מופתי עם רייח טוב של המחלקה ושל המטופלים. היא ציידה אותנו במגפי רפת שחורות וכולנו ללא יוצא מהכלל נכנסנו למקלחת ורחצנו את המטופלים. לא היה מטופל אחד ולא משנה מה היה מצבו שלא עבר מקלחת יסודית כולל חפיפה. היא נהגה לשאת נאומים לכל הצוות על החשיבות בלראות מעבר. להבין שיש אדם מעבר למטופל. שאנחנו כאן כדי לתת למטופלים שלנו לא רק טיפול רפואי וסיעודי אלא משמעות. סבינה הייתה האחות האחראית שלי בטני"ל בלינסון. היא ראתה אותי מעבר. היא ראתה שיש מישהי עם פוטנציאל למרות הפה הגדול והדעות הנחרצות. לה היה קטע משמעותי עם סדר. היו לה דרישות שאז חשבנו שהן מוזרות. אחת מהן הייתה שאם העירוי המרכזי נמצא בפמורלי מימין הרי שכל האייבקים והסירינג'ים צריכים להיות באותו הצד. צריך להיות סדר ושלא יהיה 'ספגטי'. היא דרשה ואנחנו ביצענו. כל פעם שהחליפו צד לעירוי המרכזי אנחנו העברנו את כל הציוד לצד הנכון. היא לא חסכה מאיתנו את שבט לשונה אם הדברים לא התבצעו על פי דרכה היקית, תרתי משמע. ככל שהשנים נקפו הבנתי מה היא העבירה לנו. הטיפול בילדים בטני"ל איננו פשוט בלשון המעטה וכאשר יש סדר בעיניים ניתן לדעת בקלות מה קורה מסביב ולאן כל דבר הולך. חוסך זמן, יותר בטוח ובסופו של דבר הטיפול טוב יותר. כשהתחלתי לעבוד שם עוד לא היו לי ילדים. היא נהגה להסביר לי בשיחות האישיות שלאימהות יש השפעה על העבודה. יש יותר הבנה ואולי גם יותר חמלה. אותי זה עיצבן כי חשבתי שאני מעניקה טיפול מושלם. בסופו של דבר הבנתי את כוונתה, צריך להתבגר ולעבור חוויות בחיים כדי לתת קצת מעבר לטיפול 'מושלם'.
היו עוד הרבה אחיות, מנהלות ועמיתות למקצוע שלימדו אותי רבות. כולן נמצאות אצלי בלב ובזיכרון. כאשר התמנתי לתפקידים ניהוליים כאלו ואחרים חשבתי אייך אני רוצה לעצב את התפקיד. מה אני רוצה להיות עבור הצוות שלי. כל האחיות שנשאתי אליהן עיניים חשבו יחד איתי והשפיעו על דרך הניהול שלי. ההתבוננות במעבר, ההבנה שיש אנשים מעבר לתפקיד שלהם. להיות אחות אומר לתת ולהעניק. לשלב את הידע המקצועי עם הידע של הלב. מדובר במקצוע שלא משאירים מאחור בסוף יום העבודה. להיות אחות זו דרך חיים. תודה לכל הפלורנס האישיות שלי.
מאי 2022