בחייה של כל אישה מגיע שלב שהיא עולה באש. פתאום משום מקום מתפרצת תחושה של בערה פנימית שמגיעה מבפנים ומתפרצת ב 180 קמ"ש החוצה. גלי החום מופיעים בגיל הכי טוב שלנו. הילדים סופסוף גדלו ועפו מהבית. הבעל נמצא בשלב שהוא הבין שהגיע הזמן להפסיק להציק. בעבודה בד"כ כבר אפשר לעשות מה שרוצים ואז פתאום משום מקום הם מגיעים. מבצבצים מכל חור בגוף וגורמים להתנהגות קצת מוטרפת. נכון שיש שוני בין אישה לאישה אבל בתקופה הזו מדובר בהתנהגות שהיא לחלוטין בילתי נשלטת ואחידה לכלל הנשים. לעיתים ניראה מהצד שמדובר בהתקף פסיכוטי. ממש אישה מהגיהנום.
אצל רובינו מדובר בתסמינים הכוללים בעיקר זיעה – בכל מקום אפשרי, מעל השפתיים, במצח, אזורים שונים בגב, בין הרגליים ובכל מקום אפשרי. אודם - על הפנים כי שם רואים וכנראה בכל הגוף. תנועות התפשטות מהירות והסרת כל בגד אפשרי משולבות בפרץ קללות בהתאם לעדה, מיקום ומצב. ההתקפים מופיעים מספר פעמים ביום ללא כל קשר לזמן ומקום. את מתעוררת באמצע הלילה בחוץ סופה חורפית ואת עירומה סוחטת מגבת ספוגה בזיעה. הבנזוג האישי שוכב במיטה לבוש סוודר וכובע גרב עם שיניים נוקשות ומשתדל להיות שקוף. רק לא לעמוד בקו האש. סיטואציה נפוצה אחרת יכולה להתרחש בכל שלב של יום העבודה. ישיבות, סתם לבד בחדר. פתאום זה מגיע. הנחשול. האיפור נמרח, מפלס העצבים עולה, כל דבר נהפך למניפה לשעת חירום. מתפשטת בעצבים ובשניה אחת את הופכת לתגרנית בשוק, כולל הריח.....
הגורם לכל המצב הזה הוא המחזור. כנערה כל מה שאת רוצה זה שהוא רק יגיע. בשיעורים שהאחות בבית הספר העבירה למדנו שזה מה שהופך אותנו מילדה לאישה. איזה שמחה וששון תיכף זה יגיע ואני אהיה אישה. כשזה מגיע מבינים שה"גליק" לא כזה גדול. כל חודש גם אם יוצא פעם בשלושה חודשים זה מגיע. קודם מפציע הפצע. בדרך כלל אחד לפעמים הרבה. בדרך כלל באמצע הפנים. ההודעה "אני בדרך" רשומה על הפנים ובגדול. כאבי הבטן מרמת נסבל עד לרמת אשפוז מופיעים ביחד איתו. מצחיק שהתסמין הגופני הכי נשי שיש מאופיין בלשון זכר. חשבתן על זה? לפעמים הוא מגמגם לפעמים זורם בשצף קצף ובעיקר הוא מטרד. פעם לא היו טמפונים. כן זו המצאה יחסית חדשה. כשהפכתי לאישה האמצעים לשמור על היגיינה הגיונית היו פדים בגודל של בניין. על הפדים שמרו תחתונים עשויים מרשת אלסטית שתפקידם היה להצמיד את הבניין שנמצא בין הרגליים לגוף. שלא יראו. ראו. זה לא ממש עזר. זה השלב בחודש שהלכנו עם חולצות חגורות על המותניים שהסתירו את התחת.
הטמפון נכנס ואנחנו יצאנו לחופשי. היום להפוך לאישה כבר הרבה יותר קל. הייתי ילדה הפכתי לאישה ועכשיו מה אני? ככל הנראה זקנה. בדיוק בתקופה הכי נפלאה בחיים כשכבר אין אף אחד בבית או לפחות אף אחד שצריך לטפל בו (גם על זה אפשר לדון....) ואפשר לחגוג את החיים, הוד מעלתו הפסיק לבקר. אנחנו מוצאות את עצמינו נאבקות בשומן המצטבר ובייסורי הגמילה מהמחזור.
מאחר וכולנו נשים אינטליגנטיות ומוכשרות אנחנו מחפשות פתרונות. בניינים שלמים נבנו מהתשלומים הלא נגמרים עבור שיקויים למיניהם ורפואה אלטרנטיבית. דיקור סיני, יפני, רפלקסולוגיה, שיח אברהם, אבנים חמות, אבנים קרות, קיקבוקסינג (טוב לעוד דברים), שירה בציבור, שירת נשים. רק תגידו ששמעתן שלשושנה ממול זה עזר ומיד עדר נשים קופץ על המציאה. אחרות רחמנא ליצלן נוטלות בסתר הורמונים רגילים. טפו טפו טפו. העיקר שנחזור לשפיות.
אני לא יודעת מה איתכן אבל אני לא מרגישה זקנה למרות השלב הזה בחיים. נהפוכו אני מרגישה שרק השתבחתי עם השנים. גלי הגיל כנראה ילוו אותנו כמו הקורונה. מעניין שלא הקימו עדין צוות ייעודי למלחמה בהם. האמת רעיון טוב. מישהי מרימה את הכפפה?
יוני 2020