אל תביאו לי עציצים. אני הורגת אותם. אין לי ידיים ירוקות להיפך הן בדרך כלל שחורות. לא שאני לא אוהבת, אני מתה על פרחים אבל מה לעשות לא מצליח לי. המתנה הראשונה שהבנזוג האישי "קנה" לי הייתה עציץ. היינו אז חיילים וזו הייתה הבחירה המשפחתית שלו. לי? עציץ? הוא גווע ומת תוך חודש (העציץ..). בשנה שאחרי הוא כבר שידרג וקנה לי סניקרס שהוחלפו מיד ומאז הוא משתדל להימנע מלקנות לי מתנות. יש לנו הסכם. אני קונה לעצמי והן ממש מוצלחות, המתנות שאני מקבלת ממנו..
פעם הייתי קונה עציצים, אין ספק שזה מוסיף מאוד לאווירה של הבית. בדירת הסטודנטים שלנו ברמות רמז לצד ספה מהוהה שציפינו בבד, פרחוני כמובן, וכורסא שקיבלנו, היו גם מספר עציצים. זה ירוק, זה פורח וזה נותן הרגשה טובה. הייתה ביגוניה מדהימה ששרדה תקופה ארוכה ועוד כמה צמחים שאף פעם לא ידעתי אייך קוראים להם. אבל לצערי הרב כמו כולם לפניהם ואחריהם, הם סיימו את דרכם הירוקה כבדרך כל צמח אחר שגידלתי.
בדרך כלל זה קרה בגלל שמרוב אהבה הטבעתי אותם. אני משקה, הוא משקה, כולם משקים והפרח טובע עד כלות, או שייבשתי אותם עד מדבריות סופנית. בסוף התייאשתי והפסקתי לקנות. עם השנים, כשעברנו לבית עם הגינה, ניסיתי לצאת מהקארמה הרעה ושלחתי ידי בשתילת פרחים. לא עזר, גם בגינה האצבעות שלי לא הפכו לירוקות. שנים שאני מנסה ובסופו של דבר הגעתי למסקנה שאם אין לי פרחים בגינה, אז שיהיו בכל מקום אחר.
מי שמכיר אותי יודע שיש לי הרבה בגדים והרבה מהם פרחוניים. פרח פה פרח שם העיקר שיהיו פרחים. גם בבית יש לי פרחים. שתי כורסאות פרחוניות. הרבה צלחות על הקירות בכל מיני דוגמאות וצבעים עם פרחים. אני עקבית, אם אוהבת אז עד הסוף. צלחות להגשה, כוסות לקפה, סדינים, כריות, תמונות, בקיצור פריחה אחת גדולה.
למרות כל הפרחים הדוממים בחיי אני ממשיכה לנסות ליצור לי גינה פרחונית. יש לנו בגינה ורדים ששורדים כבר די הרבה זמן ויש מריצה עם כמה צמחים יפים בתוכה שמחזיקים מעמד. מעבר לכל אלו יש גם תורמוסים. קיבלתי כמה זרעים מהשכן ובינואר האחרון זרעתי אותם בכל מיני מקומות בגינה. להפתעתי הם נבטו. כל נבט שהצליח לצאת מהאדמה גרם לי לאושר. אני עושה סיבוב יומי וסופרת אותם, מצלמת ומתייחסת אליהם בחרדת קודש.
אממה מי שאחראי אצלנו בבית על הגינה זו לא אני והוא פחות מתחבר אליהם, אל התורמוסים. אצלו העיקרון "החזק שורד" עובד גם בגינה. הוא מנכש, מנקה, אוסף את המתנות של הכלבים ולסיום עובר עם המפוח. הרבה מפוח. גינה נקיה שעומדת דום (זיכרונות מהתקופה הצבאית בחייו...)היא משאת נפשו. הנבטים העדינים של התורמוס לא שרדו. בגינה שלנו התבצע טבח-עם ובעקבותיו גם בבית. להפתעתי חלק שרדו, גם הוא. עכשיו בסיבובים היומיים בגינה התברר לי שכמה מהזרעים נובטים רק עכשיו. אושר צרוף.