החברה מקנדה נחתה ואיתה שלל מתנות ועוד יותר שלל הזמנות. הנאה גדולה היא לקבל מתנות שתואמו איתי מראש, ואני ממש מחכה להן. כולנו מכירים את המשפט של חזלינו 'שונא מתנות יחיה' ואת התוספת 'אוהב מתנות יחיה טוב יותר'. אז אני אוהבת מתנות ואוהבת דברים חדשים רק שלפעמים צריך להחליף את המתנות כי הכי כייף לקבל פתק החלפה ממש כמו רייצ'ל מ'חברים'.
כשמקבלים מתנות מחו"ל זו בעיה להחליף ולכן אנחנו מתאמות. יש מצלמה, יש מדידה תואמת מידה וכמו שאומרים יש הבנות ויש הסכמים ואני אף פעם לא מתאכזבת. לאור הנסיעות הרבות שלנו הלוך ושוב יש לנו כבר רוטינה של מתנות. גבינה טובה ופיתה ציפס תמיד מתקבלים בשמחה, וגם גרביים שהם אהבה גדולה שלי ונחמד לקבל כל פעם כמה זוגות חדשים. מעבר למתנות יש גם מתנות עצמיות כי זו הזדמנות להזמין פריטים מלולו למון, יוניקלו ועוד חנויות שיותר קל להזמין ישירות לקנדה. שר החוץ הזמין לא מזמן מחמם צוואר נטען. ההזמנה התבטלה ככל הנראה עקב הכתובת שלנו כי היום ישראל היא פרסונה נו גרטה בכל הנוגע להזמנות מחו"ל. מיד גייסנו את החברה מקנדה שהזמינה את המוצר לביתה והשבוע הוא נחת בישראל ומוכיח את עצמו כמוצלח ביותר.
מסתבר שחברויות מעבר לים עוברות אצלינו במשפחה. גם לאימא שלי ממש כמו לי הייתה חברה בצפון אמריקה, אמנם לא בקנדה אבל די קרוב, בארה"ב. עטרה החברה האהובה של אימא שלי גדלה איתה בכפר חסידים ועברה מספר שנים לאחר נישואיה לארה"ב. הן היו חברות בלב ובנפש והפרידה היתה קשה. היום המרחק אינו מהווה בעיה ואנחנו נפגשות חדשות לבקרים אבל אז זו לא היתה אפשרות. רק כשהורי החלו לטוס לארה"ב לטיולים הן נפגשו לאחר שנים רבות של קשר שהתנהל בעיקר במכתבים. אנחנו הכרנו את החברה מאמריקה מהסיפורים של אימא ובעיקר מהחבילות שהגיעו מידי פעם.
המושג חבילה מאמריקה היה מצוי ורצוי. כל מי שהיה לו איזה "דוד" או "דודה" גם אם מדובר בקירבה משפחתית קלושה ביותר נהנה מהחבילות האלו. נראה לי שזה היה ספורט לאומי אצל היהודים באמריקה הרחוקה. שולחים לקרובים העניים בישראל חבילות. אצלינו החבילות היו של בגדים. היו לה לחברה שלוש בנות ואנחנו קיבלנו את השאריות. נדיר שזה התאים לנו. לא סוג הבגד, לא הגודל ולא הטעם. היו שם שמלות מפונפנות וכל כך אמריקאיות, רובן מבדים סינטטיים שלא ממש התאימו למזג האויר בארץ. נהנו ללכת לדואר להוציא את החבילה, לסחוב אותה על האופניים ולהגיע הביתה. שם היינו פותחות את החבילה בחרדת קודש ובודקות מה הגיע. היינו מסתכלות בהשתאות בשמלות, המה לעשות, כל כך פולניות ומנסות לחשוב למה הן תתאמנה. אימא שלי שאהבה לתפור היתה מיד מהנדסת במוחה מה היא תעשה מהחולצה או מהשמלה וכך היה. אני פחות אהבתי והבגדים היו בשבילי יותר תחפושות אבל אימא שלי עפה על ההיזדמנויות שהבגדים מאמריקה זימנו לה. היא היתה פורמת וגוזרת ותופרת מחדש ונהנית מכל רגע. היא אף פעם לא הבינה למה אני לא אוהבת את הבגדים האלו בעיקר אחרי שהיא היתה מקצרת ומצרה כדי שיתאימו לי. מה לעשות הם פשוט לא התאימו לי ולכי תסבירי לתימניה החסכנית שאני מעדיפה חצי סרבל וחולצת טריקו.
היום החבילות מאמריקה התחלפו בחבילות שאנחנו מזמינות מדוד עלי ומאתרים רבים אחרים. הייתי בשבוע שעבר באיזה מכולת בכפר סבא והשתאתי מהתור שהיה בקצה החנות. כששאלתי למה כולם ממתינים הסתבר שמדובר בתור לחבילות. בימינו החבילות כבר לא מגיעות רק לדואר אבל התהליך לא ממש השתנה. עדין קיים האלמנט של ההפתעה כשפותחים את החבילה. האם מה שהזמנתי יגיע, או שאולי יגיע משהו אחר לחלוטין, האם המידה תתאים או שתירשם אכזבה רבתית, ועדין הכי כייף לקבל חבילה עם מתנה גם אם אני רכשתי אותה.
יולי 2024