השבוע של פסח שבו הייתי כמו רוב עמישראל בחופש הסתיים וביום שאחרי נראתי כמו אוד מוצל. איזה שבוע מתיש וארוך זה היה. לפני עוד שמחתי, התכוננתי חשבתי איזה כייף וכמה הרבה דברים אני הולכת לעשות. תענוג שיש שבוע חופש ככה פתאום באמצע השנה. איזה תענוג ואיזה חופש. התכנונים היו כבר מוכנים חודש מראש אבל לא חשבתי שזה יהיה כזה עמוס, מעיק וחם. כן אני מקטרת מותר לקטר. אני לא מאלה שמצפות הכל בדבש ואחרי ביס אחד בא לך למות מגועל ומדביקות. היו חלקים בשבוע הזה שנהנתי מהם והיו שפחות. היש שבוע עם עומס מטורף של ערב חג, חג, סתם חול המועד בטמפ' של 40 מעלות ושוב שישי, שבת, ערב חג, חג – רצף של ארוחות חגיגיות ואירוח. מודה שבערב חג השני הודענו לכולם שיש פטור. אנחנו לא מזמינים אף אחד – חופש. אנחת הרווחה נשמעה ברחבי האזור הורגשה אפילו במכון הגאולוגי והיה חשש לרעידת אדמה. החלק הפולני שבי עוד ניסה להרים את ראשו ולהגיד לי 'לא יפה שאת מזניחה את הילדים' אבל אני הורדתי לחלק הזה את הראש בנחישות והודעתי שאני לא נכנעת למוסכמות. נמאס לי מהמטבח נמאס לי מהאוכל פשוט נמאס.
אין ספק שהסוד הוא במינון. ממש כמו בתרופות לפעמים מנת יתר עלולה לגרום להרעלה. החג הזה התחיל נהדר בליל סדר אצל בתדודה בנוסח עדות הקיבוץ. היה מפגש משפחתי מהנה, כמויות אוכל מטורפות ובעיקר שירים ומשחקים. נרשמה הנאה יתרה וההגדה הזו תאומץ רישמית לכל הפסחים הבאים (הפרחים ליורם). ניצני העייפות כבר ניכרו בי כי בכל זאת בישלתי והכנתי כיד המלך ממטעמיה של אימי. מרק עוף עם מיליון קניידלך, עוף בתנור, סלט עדשים, עוגת קרמבו וכן רבותי, אני בכבודי ובעצמי הכנתי גפילטע פיש שהיו מצויינים. בשנה הבאה אני מתכננת להוסיף גם צימס וכבד קצוץ, בפולניה כמו בפולניה. למחרת נפגשנו עם חברים לטיול קצר לאורך נחל הקישון. מסלול נהדר שיצאנו אליו מכפר חסידים. שביל מסודר לאורך נחל שפעם היה שורץ בזבובים וזבל והיום הוא פשוט מדהים. מיד בסיום המסלול באופן מפתיע שוב אכלנו ארוחה כיד המלך. הימים הבאים חלפו לנו בבייביסיטר על הנכד הראשון לציון ליד ארוחות אינסופיות ושרב מטורף. היינו בבריכה ונפגשנו עם חברים ובישלתי וקניתי וניסיתי לצום מה שלא צלח בידי או בעצם בפי ואז הגיע המרד הגדול. חג שני הוא הדבר הכי מיותר שנתקלתי בו. עוד סיבה לאכילה מוגזמת ולעבודה קשה מה גם שידענו שלמחרת מחכה לנו יום עמוס.
היום האחרון של חופש פסח הכפוי היה מהנה במיוחד. קיבלנו את הנכד האהוב למשמורת מהבוקר וכיאה לסבאסבתא משקיעים שכמונו קנינו כרטיסים לסוג של פארק עם חיות משק ומשחקים לילדים. ארזנו מזונות ובגדים ויצאנו לדרך. למזלנו הגענו בין הראשונים כי מיד אחרינו הגיע עמישראל על ילדיו, הוריו, דודותיו, שכניו וכל מי שחשקה נפשו. כולנו יחד עברנו בין הכבשים, הפרות, הסוסים, האווזים וכל חיה אחרת שהקטנים יודעים להגיד את הקול שהם מוציאים מהפה. הנה גע גע והנה גמל (אלוהים יודע איזה קול הוא עושה). נרשמה הנאה יתרה של הנכד וסבל סביר שלנו. מיד לאחר שנת צהרים (תענוג) עברנו לחלק השני והוא מפגש משפחתי בנוסח עדות אשכנז ותימן החוּמֶץ. אירוע ששנים כבר לא חגגנו והשנה הוחלט לחדשו. למרות הפוטנציאל של כמעט שלושים נכדים וטפם (תעשו חשבון לבד) הגיעו רק חלק אבל זה לא מנע מאיתנו לאכול את אותו התפריט כמו פעם כשהיינו ילדים. התפריט כלל כמובן פיתות שהם החמץ ה"ראשון" לאחר שבוע הכשל"פ. ישבנו בצוותא, העלנו זיכרונות וקישקשנו את עצמנו לדעת. מה הפלא שלאחר שבוע מתיש שכזה כל הימים שאחרי עברו בפיהוק אחד גדול וניסיונות לחזור לשיגרה של קימה בחמש בבוקר ועבודה. איזה מזל ששוב הגיע סופ"ש.
מאי 2024