השבוע גרבתי גרבי סקי. הגרביים כמובן לא היו שלי. אחד הילדים השאיר אותם בבית שמשמש היום כמחסן לכל דבר ועניין. בחיים לא עשיתי סקי וגם לא אעשה אבל מרוב שמדברים על הסופה ועל הקור חשתי צורך עז להתחמם. גרבתי את הגרביים נעלתי מגפיים ויצאתי לחרף את נפשי בסופה. לבישת גרבי הסקי לא הפכו אותי לחובבת ספורט או חורף וגם לא את השילוב ביניהם. לא מתעניינת בסקי, לא בסנאו בורד וגם לא בהליכה מהירה בשלג. כלום מהסגנון הזה. בתור ילדה לא ממש הכרתי את הספורט הזה. מכסימום ראיתי בטלוויזיה בעיקר בתחרויות חורף למיניהן. קפיצות מדהימות ממקפצה מטורפת. ירידות סלאלום. תחרויות ריצה מוזרות על קרח. סוגי פעילויות שונים ומשונים עם אוהדים שרופים שעומדים בשלג לצידי המסלולים וצורחים כמו משוגעים. הדבר היחידי שכן אהבתי עד מאוד שקשור לקרח הוא המופעים של ההחלקה על הקרח. הופעות נהדרות עם תלבושות ומוזיקה נפלאה אבל גם את זה ראיתי בתור ילדה במרחק בטוח, בטלוויזיה.
עם השנים הספורט החורפי הזה הפך להיות טרנדי ביותר. יותר ויותר חברים החלו לטוס לחופשות סקי. קנו או השכירו ציוד ובגדים מיוחדים. החליפו חוויות על אתרי סקי. שוחחו על הקורס למתחילים והקורס למתקדמים. איפה יותר שווה בקלאב מד או בקלאב אחר. הארוחות והאלכוהול בסוף היום. ממש אנשי העולם הגדול. ואני מה? לדעתי המונח 'חופשת סקי' הוא בכלל אוקסימורון. אייך אפשר להגיד חופשה וסקי יחד. ניסו לפתות אותי אבל לא הצליחו. לא מתאים לי השילוב הזה של קור וספורט. לשמחתי גם שר החוץ משום מה לא מתלהב מהשילוב. על פניו הוא היה אמור ממש ממש לאהוב. הוא אוהב חורף וגם ספורט. מאחר ושמחתי שהוא לא מתלהב לא חקרתי לעומק את הסיבה. לפעמים לא צריך להעיר דובים מרבצם.
מבין הילדים רק הצעיר שבחבורה ניסה את הספורט הזה. הוא טס במהלך השירות הצבאי לשבוע במועדון כל שהוא אי שם באלפים הצרפתים. בפעם הראשונה הוא למד לגלוש על סנאו בורד. היה לו ממש כייף עד שהוא החליט לצלם את עצמו תוך כדי. מאחר והוא היה מאוד מיומן האירוע הסתיים בבית חולים עם שבר בעצם הבריח. באופן מפתיע הוא ביטח את עצמו למקרה של תאונה כולל פינוי והובלה ולא היה מאושר ממנו על החוכמה שבמעשה. האירוע התרחש יום לפני החזרה הביתה כך שכאב הלב לא היה נורא כל כך. בשל השבר והכאב (לב וגוף) הוא קיבל משככים חזקים עד מאוד שגרמו לו להרגיש בעננים ולרחף הביתה (תרתי משמע). מאז הוא לא חזר על החוויה החורפית הזו.
רק אחד מהשלושה ניסה את הספורט החורפי עתיר הציוד הזה. עובדה זו לא מנעה מהם למלא את הבית בציוד לכל מיני מצבים דומים ואחרים. שלושתם טיילו תקופה ארוכה בדרום אמריקה ובאתרים נוספים בעולם. הם עברו בין אזורים מושלגים וקפואים לאזורים חמים וקיציים. עקב כך הם הצטיידו בהתאם. את הבית הם עזבו מזמן אבל הציוד שהותירו אחריהם יכול למלא חנות מטיילים שלמה. יש נעלי הרים מכל מיני סוגים בשלוש מידות שונות. תרמילים בכל מיני גדלים וצבעים (לא רק שלהם) דחופים בכל מיני מחסנים. בגדים לכל מזג אויר כולל גופיות תרמיות, מכנסים עם ביטנות לחורף ארקטי. מעילים לכמה סוגי קור. שקי שינה בצבעים וגדלים שונים. יש גם כיסוי למוצ'ילות, תיקי רחצה בכל מיני גדלים וצבעים, כובעים, גרביים מיוחדות, כפפות ועוד.
השבוע כשהודיעו על סופה מיוחדת במינה הרגשתי צורך מיוחד להרגיש שאני חורפית. בדרך כלל אני מסתפקת בבגדים סבירים לחורף. מניין השנים שלי גרם לי בין היתר לעליה בחום הגוף. שלא כמו בילדותי אני לא סובלת יותר מידי מהקור. מעיל טוב על חולצה דקה בדרך כלל מספיק לי. כשנתקלתי בגרביים הבנתי שזו תיהיה מטרתם. תרמתי את חלקי לסופה וגרבתי גרבי סקי.
ינואר 2021