חיפה היא עיר שהעברתי לידה ובה חלק גדול מחיי. בילדותי היא הייתה העיר הגדולה אליה שמנו פעמנו. שם בילינו, קנינו, עברנו בדרך למקומות אחרים בקיצור לא היה חסר בה דבר. בהמשך שכרנו שם דירה, למדתי בבית הספר לאחיות, תואר ראשון באוניברסיטה, קנינו בה דירה, עבדתי וחייתי. מדובר בעיר עם פוטנציאל אין סופי. הר שיורד לים. נוף, חוף משגע, היסטוריה, בקיצור הבטחה ענקית. כמו תמיד מה שהעלה לי את המחשבות על חיפה היא הצטרפות מקרים שגרמה לי לבקר בה השבוע, אירוע נדיר ביותר בשנים האחרונות. נסעתי בדרך הים בואכה מרכז הכרמל וכבר שם המחשבות החלו לקנן ולזמר. הכביש היה מלא בבורות ובמצב תחזוקתי לא משהו. כבר נתקלתי בזה לפני שנים ושום דבר לא השתנה, רק חסר היה שאפגוש חזיר ובכלל יהיה שמח.
חשבתי על חיפה שהכרתי, על אזורים שהיוו לגבי את מרכז חיי ומה קרה להם עם השנים. באופן לא מפתיע חיפה מחולקת כמו כל דבר במדינה שלנו לשלושה חלקים. העיר התחתית, הדר והכרמל. ככל שהתבגרתי הבנתי שיש לעיר הזו עוד ועוד חלקים אבל בגדול החלוקה הזו שרירה וקיימת עד היום. אזור העיר התחתית היה האזור שפחות הגענו אליו. אם בכלל הגענו זה בגלל המשביר המרכזי. החנות של המושבים עם הבגדים הכי מעפנים שיש אבל זה מה שקנו לנו. ממש ברחוב המקביל המרכזי של העיר התחתית היו דוכני הימאים. הסיפור היה שהם מבריחים סחורה שהם קנו אי שם בעולם ומוכרים אותם בדוכנים במחירים שווים. אף פעם לא יצא לי לבדוק את זה כי אימא שלי התנגדה נחרצות לשוק הזה. היו שם ליוויס מזויפים או אמיתיים, תלוי על מי נפלתם. היו נעלי אדידס או אדידוס אבל מי ראה מבחינת אימא שלי זה לא היה קיים. בחיים היא לא הסכימה שנקנה שם משהו. היום מדובר באזור הכי טרנדי בעיר. יש שם בתי קפה שווים, סיורים שמספרים על אייך בנו את הנמל, דירות משופצות שגורמות לכולם לחשוב, אייך לא קנינו אותן פעם כשאף אחד לא התקרב לאזור הזה. יש כמובן את שוק הפישפשים שאני ממש מכורה לו בקיצור ההפך מפעם.
האזור השני במעלה ההר היא שכונת הדר. זה היה המרכז השוקק של חיפה. כל החנויות הכי שוות היו שם וגם מספר בתי קולנוע. אימא אהבה את השוק ואת רח' החלוץ, אני העדפתי את הרצל ולעיתים גם את נורדאו. מתי שהוא הפכו אותו למדרחוב וזה בכלל הרגיש חו"ל. אזור נוסף שאהבתי היה בית הקרנות, שם בפינת הרצל ובלפור. זה היה אזור מפגש עם חנויות שוות בקיצור מושלם. כל מה שחיפשתי מצאתי בהדר, ספרים, בגדים, שכיות חמדה בקיצור הכל. היום לפי מה שראיתי הדר קצת עצובה, ירדה מגדולתה.
אזור הכרמל היה ליגה אחרת. בתור ילדים הכרנו את גן האם ואת הבאולינג, מקסימום צעדנו עד בית רוטשילד. עלינו עם הכרמלית והסתובבנו שם מרגישים בעיר הגדולה. היו שם הרקדות ברחבה שליד בית רוטשילד, היו חנויות יוקרתיות ובתי קפה מפונפנים. רישיון הנהיגה הפך אותנו לאמיצים יותר והתרחבנו לעוד אזורים בכרמל כמובן לפי הפאבים ובתי הקולנוע. השבוע כשהגעתי למרכז הכרמל שמתי לב שההילה שהיתה לאזור קצת התעממה מבחינתי.
אי אפשר לכתוב על חיפה מבלי להזכיר את הים. החוף הכי אהוב עלינו בבגרותינו היה חוף הכרמל הפתוח. שם היינו משתרעים ומטגנים את גופינו טגון היטב. עד היום כשאני מתקרבת לעיר מכביש החוף ואני מסתכלת על הים ליבי מתרחב, ים מושלם.
השבוע בביקור בעיר, הבנתי שזו כבר לא העיר שלי. היא השתנתה, יש בה שכונות חדשות ונהדרות, קניונים שלא פקדתי ושינויים רבים שאני כבר לא יודעת עליהם. השנים שעברו שינו לא רק את העיר אלא גם אותי וזה סבבה לגמרי, אפשר פשוט לזכור שהיו לנו שנים נהדרות יחד.
יוני 2023