כל המדיות מלאות בסידורי פרחים, בלונים ושוקולדים לרגל פרוץ טו באב. מישהו איפה שהוא בעולם החליט שאהבה מביעים בשלושה דברים: בלונים, פרחים ושוקולדים. לא משנה הכמות ולא משנה האיכות העיקר לציין את יום האהבה וכמובן באופן כל כך מסורתי ולא מובן מצפים שהגבר יהיה האחראי וחסר לכם ששכחתם.
יש תחרות סמויה בין טו באב לולנטיין, מה יותר שווה או לפי מה חוגגים. אני מעדיפה את הראשון, אלף כי זה שלנו ובית כי זה באוגוסט. חייבים משהו שירומם את הנפש בחום הנוראי הזה. יחד עם זאת אין לי בעיה ליהנות פעמיים בשנה. יש לי אפילו רעיון מעולה לכל החוגגים, אפשר להחליט מראש שפעם אחת הגבר יפתיע את בת הזוג ובפעם השניה האישה תפתיע את בנזוגה. ככה זה יהיה שווה בשווה ושיהיה ברור שזה תופס לכל הזוגיויות (כן יש מילה כזו) הקיימות.
אז אייך אנחנו חגגנו את יום האהבה? כמו כל שנה. יש משהו בזוגיות ארוכת שנים שמביאה בצידה חוכמה ורגיעה או יותר נכון עצבים וסינון מילים עם סמך שורקת מתחת לשפם אבל במלא הטנא אהבה. זוגיות היא בעצם מסע מפרך של הישרדות. בהתחלה הכל שושנים ולבבות אבל מהר מאוד מבינים שיש הרבה מעבר ושאף אחד לא סיפר. עד פרוץ הילדים עוד נהנים ועושים חיים אבל אז זה מתחיל, המלחמה לשרד ולהצליח לנשום. יש כאלו ששפר עליהם גורלם ויש סבאסבתא תומכים, אבל רוב הזמן צריך להסתדר לבד.
השנים עוברות, הילדים גדלים ויש קצת מרווח נשימה אבל אז מגיע שלב חדש בחיים ופתאום צריך להשקיע בעוד דברים כמו בעבודה ובחוג דיאטה. מידי פעם עושים טעויות ויוצאים לנופש עם הילדים ואז רק מייחלים לחזור לשקט שבעבודה. על זוגיות אין בכלל מה לדבר פשוט חותרים קדימה. כל חום של ילד זה או אחיו מעלה את מפלס העצבים בבית והרשימות של מי לקח חופש מהעבודה בפעם הקודמת נכנסות לפעולה עם הפעלת חמ"ל במסווה של מדור לחיפוש קרובים או מי יהיה הקורבן הפעם להצלה המשפחתית.
פתאום לאחר עשור או שנים מתיישבים בסלון ומגלים שהבנאדם שסרוח לצידך הוא בכלל מישהו אחר מזה שהתחתנת איתו. טוב לא שאת נשארת אותו הדבר. פעם שניכם הייתם צעירים, יפים ונחמדים ועכשיו יש בעיקר משקל עודף ונהימות, אין צורך ביותר מידי מילים, חבל לבזבז אנרגיה. מושיטים אחד לשני את הפיצוחים ומנסים לא לזוז יותר מידי. לאחר שנרגעים מבינים שזהו, הבית התרוקן ומגלים, לא תמיד, שהאדם הזר הזה שלידך דווקא נחמד. הגיע הזמן לגבש את הזוגיות מחדש. אנחנו כבר בסוף העשור הרביעי לזוגיות שלנו. נתון שקצת קשה לעכל. כל אחד מכיר את השני כמו את כף ידו. אנחנו יודעים מה מקפיץ את השני ונהנים לעצבן, מפלפלים את השיגרה. אין כמו מריבה טובה להבין שיש כאן קשר. עדין חשוב לנו מה השני חושב. לא פשוט לשרוד כ"כ הרבה שנים. עכשיו כשאנחנו סופסוף לבד צריך פתאום גם לדבר אחד עם השני ולהתאפק. זו התכונה הכי חשובה בשלב הזה. לחפש את מה שטוב גם כשמה שבא לך זה לגעור או להטיף. את יודעת שהוא שוב ינקה את המטבח עם המגבת החדשה אבל את מתאפקת מלהעיר כי מה שחשוב זה שהוא מנקה. את משפריצה מסיר כתמים על הבגדים שלו בשלוה כי כבר התרגלת שתמיד אבל תמיד האוכל מגיע לעוד מקומות מלבד לקיבה. את משננת לעצמך חזור ושנון "גם אני לא מושלמת" למרות שבסתר ליבך את יודעת שאת כן. בקיצור חגגנו את טו באב בעצם הזוגיות שלנו. פרחים נובלים ועד שזורקים אותם יש בבית ארומה של סירחון, שוקולד משמין ובלונים זה לא טוב לסביבה. אנחנו מעדיפים סידרת מתח טובה בנטפליקס ואבטיח קר. אין כמו זוגיות ותיקה.
אוגוסט 2023