סיוט הטנא מלווה אותי מאז ומעולם. כל שבועות הייתי כאילו "מופתעת" מחדש. סה"כ אני בחורה די סבירה עם כמה תארים ומקצוע שדורש חשיבה אבל כשזה מגיע לטנא, המוח שלי מתרוקן. מלבד הטנא יש בחג השבועות עוד סממנים שגורמים לי לבעתה. בגדים לבנים ואמהות סאחיות. יש לי שלושה ילדים זאת אומרת צריך שיהיו בהישג יד שלוש חולצות לבנות. בגדים לבנים קשורים אצלי בזיכרון לשישבת או לחג. גדלנו על הסיפור "שמלת השבת של חנהל'ה". השמלה הלבנה שהתלכלכה מפחם והירח שניקה את הכתמים. כנראה שלירח היה מסיר כתמים איכותי. בעבודה אני מוקפת באחיות לבושות בדרך זו או אחרת לבן. בשבועות חובה ללבוש בגדים לבנים, זה ידוע. יש לי בארון מס' מועט של בגדים לבנים. אפשר לספור אותם על יד אחת ובד"כ הם מיועדים לאירועים ספציפיים הקשורים בחג ומועד. קשה להשתחרר מההרגשה של הקשר בין לבן לעבודה. מעדיפה בגדים צבעוניים.
כשזה מגיע לילדים הטירוף עם הלבן מתחזק. בכל חג גם אם יוצא יום שישי התבקשנו לשלוח את הילדים לבושים בחולצה לבנה. בעייתי עד מאוד. ידוע שלבן הוא צבע שגורם לכאבי לב. קשה לנקות, מיד מופיעים כתמים, אחרי כמה כביסות הצבע הלבן נהיה קצת אפרורי. השילוב של כל זה עם ילדים לא רגועים גרם לכך שבארון הבגדים שלהם לא היו כמעט חולצות לבנות. הצבע היה מוקצה מחמת מיאוס. מזל שבשלב כלשהו הגיעה התלבושת אחידה. הבעיה נפתרה, יש חולצה לבנה אחת שמחכה בארון לאירוע.
החלק השני של החג מאתגר לא פחות. אני מודה שלא הייתי הכי מוצלחת בהכנת הטנא. תמיד נזכרתי ברגע האחרון. אייך שהוא ההודעות עם התאריך של טקס הבאת הטנא לא הגיעו אלי ואם הן הגיעו מיד שכחתי אותן. הבעיה הייתה שתמיד היו אמהות מעצבנות, להלן סאחיות שאף פעם לא היו מופתעות. הפתק עם התאריך וההוראות היה מודבק על המקרר ובתוך תאי המוח שלהן. אלו האמהות שתמיד היו מוכנות באופן מושלם. יש להן קערות קש מיוחדות שנשמרות בקפידה מאירועים קודמים. מיד בהתקרב טקס חג השבועות הן שולפות את הטנא המושלם שחיכה עטוף בקפידה בארון ומתחילות לעצבן. הן מקשטות את הטנא עם שיבולים זהובות שנקצרו לא מזמן בשדה השכן. מוסיפות עלי גפן רעננים שנקטפו כשטיפות הטל עדין עליהן. מניחות בטנא ביכורי פרות מיוחדים במינם שבעונה הזו של השנה שווים משקלם בזהב. קילו ענבים 35 ש"ח!!! מי מוציא כאלו סכומים על טנא מעפאן לגן/כיתה/מסיבה... בקיצור הטנא שלהן מוש. שלי לעומת זאת עולב. קופסת קרטון עם ריח של נעליים שקישטתי בעשבים מהגינה. מלפפון ועגבנייה עם זקן מהמקרר. מעל כמה פרחים שליקטתי בהיחבא מהגינה של השכנה. כפי שציינתי סיוט. עם החולצה לבנה כבר הסתדרתי, כולל פעם אחת שאחד הילדים הלך עם חולצה הפוכה כדי שלא יראו את הקישוט החיצוני. בכל זאת אמרו חולצה לבנה לא חולצה לבנה שכתוב עליה אבאפגום. עם הטנא לעומת זאת ממש לא. ניראה לי שלילדים שלי יש הרבה חומר לקטר עלי.
מאחר ורוב תקלות שאני סוחבת איתי קשורים בדרך זו או אחרת לאמא שלי ניסיתי להאשים אותה גם בזה. מה לעשות שלמרות שחפרתי היטב בזכרונותי לא עלה לי כלום. יתכן שבאמת אין כלום כי לא היה כלום. הפעם היא לא בעסק. למרות שהיא ומוצרי חלב לא הלכו יחד לא הרגשנו את זה בבית. אח שלי כמוה לא נגע במוצרי חלב אבל כל השאר שזה היה אבא אחותי ואני אהבנו עד מאוד. כנראה שאני המצאתי את הטירלול הזה של טנאפוביה. לשמחתי הילדים גדלו, הם בוחרים לבד את הבגדים שלהם ובמקום טנא אני מפציצה בפשטידות למיניהן ובפחזניות מדהימות. מפצה אותם על ילדות (שבועות) עשוקה.
מאי 2021