לנשים יש חלומות, כל מיני. על בגדים, על טיולים, על קריירה וגם על התאהבות על צורותיה ומהמורותיה. אחד החלומות שהכי נחלם הוא החלום על שמלת הכלולות הלבנה. יחד עם החלום הזה מנסים לנחש מי יהיה בר המזל שיעמוד לצידה תחת החופה וכמובן על הילדים שיוולדו להם. בתחום הזה אחד החלומות הוא על לידת תאומים. אייך אני יודעת? פשוט מאוד. כל אישה מיקרית שפגשתי מאז שנולדו לי התאומים אומרת ואני מצטטת "תאומים? איזה כייף לך, תמיד חלמתי שיוולדו לי תאומים. אייך זה?" ואני, תלוי כמובן בגיל של הזוג שגידלתי באותו הזמן מסתכלת עליה בהבעת יאוש ואומרת לה שחלומות זה דבר נהדר אבל לפעמים עדיף שישארו בגדר חלום כי תאומים זה ממש לא חלום. יותר נכון להגיד שמדובר על חלום בלהות.
לפני שלושים שנים נולדו לי התאומים הבילתי נפרדים וזה הזמן להיזכר בכמה מהמורות ושלבי התפתחות שעברנו יחד. ההריון היה לא פשוט אבל בזהירות רבה צלחתי אותו ומשכתי עד כמעט סוף שבוע 35. התעוררתי לאחר ניתוח קיסרי למשמע צרחות עד לב השמים. הבת המועדפת הודיעה לכל מי שהיה מעונין להקשיב שהיא לא מרוצה. החצי השני שלה שתק. הוא עדין לא היה רעב לכן לא החרה והחזיק אחריה. מאז במשך לפחות 20+ שנים הייתי עסוקה בשני דברים. הראשון להאכיל את הבן הצעיר המועדף והשני לנסות ולהרגיע את הר הגעש של הבת המועדפת.
כדברי השיר הידוע "ככה זה כשיש שניים, מסתבר זה תמיד פעמיים ...". הכל היה כפול. מחלות - כפול, מריבות - כפול, אספות הורים – כפול, חברים - כפול, מקלחות – כפול, כל דבר שנראה לך נהדר ונפלא עם ילד אחד תחשבו כפול תוסיפו את האח הגדול שלהם שהיה זקוק לתשומת הלב שלו. מי אמר כייף? עם ילד אחד אפשר ללכת לטייל בעגלה ולשבת בבית קפה בעונג רב. אפילו עם שניים אבל עם שלושה? סיוט. אחת בוכה השני צורח, לאחת צריך להחליף השני רעב, והשלישי רק רוצה לצאת החוצה לטייל לגן שעשועים. והאבא? בצבאעבודה. מילא בבוקר כשהייתי רק איתם אבל אחה"צ היה סיוט. כשהם גדלו זה לא ממש השתנה כי עכשיו גם הייתי צריכה להפריד במריבות, לבשל בלי הפסקה, להסיע לחוגים ולהקשיב בו זמנית לכמה מורים. בסופו של דבר העברתי אותם לאותה כיתה מה שהקל מאוד את כאב הראש.
ככל שהם גדלו זה נעשה יותר קל אבל אז גדלו החפירות, הדרישות, ההסעות, ההתנדבויות. לא היה רגע דל ופתאום הם ממש גדלו וניהיה קצת שקט. השקט הזה איפשר לי להסתכל עליהם מהצד ולהיאנח אנחה פולנית, יש נחת. הצליח לנו. משני תינוקות זערורים הם ניהיו אחלה אנשים. הבת המועדפת הפכה להיות מהר געש פעיל ומגרגר לבעלת אופי חזק, דעתנית, מוכשרת בטירוף ורצינית ברמות. כמו בחדר לידה שכולם באו לראות מי זו שעושה כ"כ הרבה רעש גם היום היא מורגשת ובעלת נוכחות. יש לה יכולות לאסוף סביבה אנשים ולהישאר חברה של כולם. יש בה רגישות גדולה ומוצנעת יחד עם נחישות של לוחמת המסתערת קדימה.
החצי מהזוג הזה, הבן הצעיר הכי מועדף הפך להיות מילד שקט באופן יחסי שיודע בידיוק מה הוא רוצה לאדם בוגר ואחראי. על הרוגע איתו הוא נולד הוא שומר כל עוד הוא לא רעב ולכן חלק גדול מיומו קשור במטבח. כל תחום שמעניין אותו הוא חוקר ובודק ולומד לפרטי פרטים ומתמקצע בהם בנחישות וביסודיות. כל זה בשילוב עם היכולות הורבליות יוצאות הדופן שלו יוצרים אדם ששווה להכיר.
אז מה היה לנו בשלושים שנים האחרונות. שניים שלא עשו לנו חיים קלים, תמיד היה מעניין ומאתגר למרות שלפעמים ייחלנו לקצת משעמם ובנאלי. מאחלת לכם ולנו שלא תשתנו אלא רק תשתבחו וכמובן המון בריאות.
ינואר 2024