אז חזרנו בשבת שעברה לארץ לאחר שבועיים בתאילנד אבל האם זו סיבה מספיק טובה לסחוב עייפות תהומית כבר שבוע שלם? יש שיגידו נו מה את רוצה מדובר בג'ט לג או בעברית תיקנית יעפת אבל האמנם? אז חצינו אזור זמן, כן קראתי קצת אודות היעפת הזו אבל בכל זאת שבוע שלם כבר עבר. מסתבר שיש כל כך הרבה אתרים ומידע אודות העייפות הזו שרק מלקרוא אותם התעייפתי עוד יותר וזה לא עזר למצבי שנראה לי עייף ביותר.
כשחזרנו ארצה באופן בילתי מתוכנן בעליל פעלתי בדיוק כפי שכולם ממליצים. לא נמתי ולו שניה מהרגע שנחתנו בארץ דהיינו 10 בבוקר ועד שכבר לא ראיתי בעיניים דהיינו 8 בערב. ישנתי נפלא. לכאורה ניצחתי את היעפת אבל מסתבר שזה הרבה יותר עמוק ורציני. הגוף שלי פשוט עייף או שמא יש כאן עוד סיבות לעייפות ומדובר במכלול שלם? חזרנו לאחר שבועיים של בטן גב, אוכל נפלא, מסאז'ים ופינוקים למצב אחר לחלוטין. מזג האוויר בארץ השתגע והטמפ' דומות לתאילנד אבל הלו אנחנו במרץ ובפורים תמיד יורד גשם לא?! אז הגענו לחום סחוניה (לכי תמצאי בבלגן שבארון דווקא את החולצה הקצרה הירוקה שבא לי ללבוש ולמי יש כוח עכשיו לסדר קיץ חורף?), המצב במדינה לא משהו בלשון המעטה, פיטורים, איומים, הפגנות, החטופים עדין שם ואז פתאום שוב תוקפים בעזה ושוב אזעקות. מה הפלא שהגוף מאותת לי שהוא עייף ורוצה מנוחה. זו הבעיה בחופש כמו שחוזרים רוצים מיד עוד. ואני מה אני בסך הכל מה רציתי? כיאה לפולניה שאני, השתדלתי לא להינות יותר מידי כדי לא להיות בדיכאון כשאחזור. תמיד אבל תמיד לא משנה מה היה ואם בכלל נהנתי ביום הראשון בעבודה שלאחר החופש אני בבלוז תהומי. הפעם הבלוז היה ועבר אבל העייפות לא נגמרה. כל יום באזור חמש אני מתחילה לפהק, העיניים נעצמות והגוף צועק למיטה. אני כמובן לא נכנעת. כל יום אחר הצהריים יש לי רשימת מטלות ותיכנונים. העיקר לנצח את החרא הזה. בסוף היום יחסית מוקדם, לא מגלה כדי שלא תפתחו עלי עין, אני נופלת למיטה שדודה וישנה, אבל למחרת שוב אותו סיפור. אתמול בכלל הגזמתי. הציפורניסטית שומו שמים והאזיני ארץ דחתה לי את התור ללק ג'ל לשבוע הבא (כן זה קורה לפעמים) ופתאום נפער לי חור בלוח הזמנים ההדוק והמתוכנן. דקה דומיה ובלי להניד עפעף נפול קדימה לספה בחדר הטלביזיה. מאז דוקטור אני לא זוכרת כלום. נשכבתי בחדר טלביזיה, לקחתי את המחשב כדי לכתוב, ופשוט נרדמתי. מידי פעם התעוררתי ופעלתי קצת באופן אוטומטי. שמתי מכונה, האכלתי את גור המחמצת, חילקתי הוראות לשר החוץ (בכל זאת הוא רגיל וציפה לזה), דיברתי בטלפון, אבל בין לבין ישנתי שינה עמוקה וטוב. בשעה תשע עברתי למיטה והמשכתי את שנת היופי שלי ללא רגשות אשם ו/או כל הרגשה אחרת.
היום יום שישי סטנדרטי, כולם מגיעים לארוחת ערב. המטבח מחכה לי עם אקסטרה עבודה. מחר אנחנו מוזמנים אז התחלתי להכין שתי כיכרות לחם וזה בלי להזכיר את הפחזניות שמתוכננות למחר. ממש עוד מעט אנחנו יוצאים לכיוון הראשון לציון להוציא אותו מהגן, בקיצור גם היום יום מלא וגדוש והשעה רק עשר. אין ספק שכשיוצאים לחופש צריך לקחת בחשבון שצריך גם חופש מהחופש . אני לא יודעת אם מה שיש לי זה יעפת או עייפות כללית או שמא הגיל נותן את אותותיו (אם כן אז אני מתנגדת! אובג'קשן!!!) בקיצור עבר שבוע מלא בעייפות ואני מוחה על כך בכל תוקף. אני מקווה שעשרות שעות השינה שצברתי השבוע יהיו בעדי ויגרשו את התחושה הזו. קיבלנו בתאילנד שרוך צהבהב עם חרוזים ונאמר לנו שיש בו סגולות מיוחדות. נראה לי שהיום זה הזמן לענוד אותו מבחינת לא יועיל לא יזיק וגם כתזכורת נחמדה מהטיול.
מרץ 2025