יש כל מיני ירושות. חלקן גורמות למריבות של מי קיבל יותר ומי פחות. ירושות שבחלק מהמקרים גורמות לבדיקת היחסים עם ההורים. אנשים מבלים שעות רבות על ספת הפסיכולוג על מנת להבין האם אהבו אותם פחות בהתחשב בחלק שהם קיבלו בירושה. יש ירושות מסוג אחר כאלו שהן לכל החיים. ירושות קטנות שאנחנו סוחבים מבטן ולידה. לא נכסים מניבים אלא תכונות ומעשים שחלקם עברו בתורשה וחלקן אימצנו בתהליך הגדילה בבית. ירושות אלו ניתנו בחינם, גם אם רוצים להחזיר זה בלתי אפשרי להזדכות.
אני מאוד מעשית, ירשתי את זה מאמא שלי. גם במשבר הכי גדול ביקום היא נשארה אדישה וישר חשבה מה הלאה. היא לא האמינה ברגשנות יתר. לא היו חיבוקים וגם לא נשיקות. לא שלא היו רגשות הם פשוט היו מוחבאים עמוק עמוק. רק עם הנכדים היא הרשתה לעצמה להתנהג אחרת. אפשר להגיד שירשתי את זה ממנה ביג טיים. בבחינות לכל מיני תפקידים נאמר עלי ע"י פסיכולוגים התנהגותיים שהחלק המעשי אצלי עולה על החלק הריגשי. בבקשה אין על העברה התנהגותית. ירושה אחרת היא כל נושא המטבח. אמא שלי בישלה מצוין. המטבח לא היה אהבתה הגדולה אבל היא בישלה בלי סוף. המיגוון לא היה גדול אבל אותנו זה סיפק. כמוה כמוני. לא מתה על המטבח אבל מה לעשות צריך לאכול ולהאכיל. מטקטקת במהירות ארוחות, משתדלת לבשל לפחות שני דברים בסיר אחד. אורז עם פרגיות. קציצות עם אפונה. מרק גריסים עם ירקות ועוף. ארוחה שלמה בסיר אחד. לא אוהבת הרבה פצ'קריי. פשוט וזריז ואם יורשה לי בדרך כלל גם טעים. יכולת התפירה היא עוד ירושה לא רעה בכלל. אמנם אין מה להשוות אבל בכל זאת ירשתי חלק מהכישרון שלה. אמא שלי הייתה תופרת מדופלמת. למדה בבי"ס לתפירה 'מרים'. ממש עד אחרית ימיה היא עוד תיקנה, קיצרה והוסיפה. עד לא מזמן עוד הייתה ברשותי מכונת התפירה שלה. העברתי אותה בירושה לבת שלי. לה יש ממש יכולת. כמו לסבתא שלה. ירושה שעוברת מדור לדור. האהבה לחיות היא אחת הירושות היותר אהובות עלי. תמיד היו לנו חתולים ובשלב מסוים הגיעו גם הכלבים. זוהי אהבה לא תנאים. קשה להסביר למי שלא קיבל ירושה נהדרת שכזו מאמא שקראו לה כצלה (חתול ביידיש). היום יש לי שני כלבים. אחת מהן כבר בת 17. בצעירותה היא לעסה את כל הנעלים בבית. כשהם נגמרו היא עברה לציוד יקר יותר. באחד הביקורים של הורי היא לעסה את מכשיר השמיעה של אמא שלי. ירושה נוספת שקיבלתי. כן גם לי יש ירידה בשמיעה. אמנם לא באותה חומרה שלה אבל יש סיכוי שעם השנים גם אני אזדקק למכשיר שמיעה. עוד ירושה מדהימה היא יכולת השינה. אמא שלי הייתה די טורבו בשעות היום. כמו שהשמש הייתה שוקעת היא הייתה מתחילה להתכונן למיטה. שמונה הייתה שעה הגיונית לחלוטין ללכת לישון. אור בחדר, רעש בבית לא היוו בעיה. כשהיא נכנסה למיטה תוך דקה היא כבר הייתה בשנת חלום. לא שמעה אף אחד. לא פלא שרק אבא שלי קם אלינו בלילה כשהיינו קטנים. אני כמוה אוהבת לישון. יש לי יכולת לישון עד בלי די. המקום האהוב עלי בבית הוא חדר השינה. בשבתות שאין משימה לביצוע,טיול או מפגש אני יכולה לבלות יום שלם במיטה. לא ניראה לי שלזה היא כיוונה. שעות היום מבחינתה היו לעבודה וחלוקת הוראות שגם את היכולת הזו ירשתי...
בגיל צעיר ניסיתי להתמרד ולהכריז קבל עם ועולם שאני אתנהג אחרת. קשה להסביר אבל עם השנים המרד שוכך ולאט לאט רואים גם חיוביות בחלק מהירושות. אין צורך לאמץ את כולן ובהחלט ניתן ללמוד התנהגות אחרת אם זה ממש חשוב. דברים שהכעיסו אותי בעבר לעיתים אפילו מצחיקים אותי היום. לומדים לא לשפוט אלא להבין, כנראה שזה חלק מההתבגרות.
יוני 2021