השבוע טיילנו בירושלים. חייבת לציין שעם עיר הקודש יש לי יחסי אהבה אי הבנה. מצד אחד למדנו שאת ירושלים אעלה על ראש שמחתי ותדבק לשוני לחיכי אם לא וכו...הכותל, העיר העתיקה, העיר שחוברה לה יחדיו הכל מתערבב אצלי לעיר לא ממש מוכרת ו/או מובנית. אפשר לספור על שתי ידיים את האזורים שאני מכירה בירושלים. אני מכירה את הדרך לירושלים, ואת שוק מחנה יהודה, שכונת נחלאות, הרחוב הראשי בו עוברת הרכבת הקלה, המדרחוב, אזור ממילא, כמובן ואייך לא את בתי החולים, בכל זאת המקצוע מחייב, את שכונת עין כרם, משכנות שאננים, אזור התחנה, טיילת ארמון הנציב ובטח עוד אזורים ששכחתי את שמם אבל בגדול נראה לי שההכרות שלי את ירושלים היא תיירותית לחלוטין. לא באמת מכירה את העיר מבפנים רק את מה שרואים בביקור קצר ואח"כ חוזרים הביתה.
הפעם שלא כמו תמיד הגעתי לעיר ברכבת. השילוב בין הפקקים הבלתי נסבלים וכמות האנשים שהיינו הביא אותי להחלטה המאוד חכמה להשתמש בשירותי רכבת ישראל. בתור ילדה נסעתי לעיר הקודש ברכבת של פעם. המהירות הייתה כל כך איטית שיכולנו לקטוף עלים מהעצים שבמעלה הדרך. הפעם נסענו במהירות שקטה ותוך חצי שעה, נטו, הגענו למחוז חפצינו. למה רק נטו כי יש גם ברוטו שלא נכנס למשוואה. מהבית נסענו עם המכונית לראש העין, חנינו צעדנו לתחנה, קנינו כרטיסים, החלפנו אותם לכרטיס יומי לירושלים, חיכינו, נסענו חצי שעה לתל אביב, החלפנו רציף, חיכינו, עלינו על הרכבת לירושלים ורק אז הגענו. למרות כל האמור עדין הגענו מהר יותר מאשר אם היינו נוסעים במכונית. אז לאן הלכנו כמובן לשוק, משם צעדנו במזג אויר נחמד יחסית דרך נחלאות והמדרחוב עד ממילא. ירושלים למי שלא זוכר קיימת מאז המאה החמישית לפנה"ס ובמהלך שנות קיומה החליפה אינספור של שליטים שכבשו והחריבו אותה וחוזר חלילה. לפי מה שהולך היום ברחובות ירושלים העיר נכבשה על ידי תיירים שרובם אמריקאים. השפה המדוברת ברחובות היא אנגלית אחר כך ערבית, יידיש ואז גם עברית. למזלי הייתי עם האורחים מארה"ב אז הרגשתי שאני חלק מהכובשים. בממילא באופן לא מתוכנן כבשנו את זארה. אנחנו יחד עם כמות לא הגיונית של נשים שפשטו על החנות על מנת לאתר ולרכוש בגד בסייל המטורף. ברור שמצאנו ורכשנו, אין ספק שהיה שווה להעלות את ירושלים על ראש שמחתי.
מאחר וקנינו כרטיס יומי שכלל את כל אמצעי התחבורה בירושלים הרגשנו צורך עז לנצל את הכרטיס עד תום. לכן מלבד הליכה ברגל טעמנו את הצפיפות והדוחק שברכבת הקלה שהסיעה אותנו הלוך ושוב וגם החזירה אותנו לשוק. השעה הייתה שעת צהריים והרעב כירסם בנו. כבר הספקנו לשכוח את ארוחת הבוקר שאכלנו (גם בשוק - לא משהו), את התאנים, הרוגלך והקפה הקר על מרכיביו הרבים אז שמנו פעמינו לעזורה. למי שלא מכיר הרי שמדובר במסעדה בשוק העירקי שבתוך שוק מחנה יהודה. מגישים בה תבשילים כורדים, טורקיים ועיראקיים המתבשלים במשך שעות על פתיליות. טחנו עד בלי די, בשר בקר פיקנטי, צלי עם ירקות, ממולאים, במיה מיניאטורית ברוטב עגבניות, אורז עם איטריות והכי טעים סלט עגבניות עם בצל ירוק ופטרוזיליה. בקיצור לאחר שאכלנו לשובע ומעבר זחלנו דרך השוק בקהות חושים ולא הרגשנו צורך לקנות שום דבר. האמת חיסכון משמעותי כי המחירים שם לא ממש זולים להפך. הדרך חזרה הביתה הייתה בטיסה נמוכה של התעפצות, מזל שהגענו ברכבת.
חזרנו הביתה עייפים אך מרוצים. ירושלים האירה לנו פנים. צחקנו, צעדנו, נדחקנו, אכלנו ומצאנו בין היתר שני דברים שלדעתי אפשר למצוא רק בעיר הקודש. ליפה טיבעית שנהגנו לגדל בחצר ולהשתמש בה במקלחת וחנות אחת מיוחדת במינה ושמה KOSHER SEX (הכתובת תימסר למי שמעונין...). זאת ירושלים של אבני החושן והמציאות חזקה יותר מהכול.
יולי 2023